שוב התחלה חדשה, בלוג חדש, אני מקווה שלא תהיה לי תחושת מיצוי בזמן הקרוב.
אני מרגישה הכי צבועה שיש. לא עשיתי רע (טוב נו, אולי כמו כל בן אדם הקארמה רודפת אחריי) ובכל זאת אני מרגישה חלשה, חסרת ביטחון, חסרת אונים ופגועה.
החופש הגדול 2008- נראה לי בין המשעממים שהיו לי, חוץ מהסמינר מד"צים, שגם הוא לא כל כך עמד בציפיות שלי אבל עדיין היה מעולה, היה השיא של הקיץ.
אין מילים בפה שלי לתאר איזה חוויה גדולה עברנו, ואיזה חוויה כל אחד מהחניכים שבחרו להיות מדריכים יעבור.
שכבת החושלים, קן רמתיים, קבוצת ווימפר, מחנה ברוש וחוג 3- אני מודה לכם על שנה נפלאה שלמדתי בה על עצמי ועל אחרים.
ואין ספק שכולנו פלא !
מעבר לזה. יש את הפחד של שנה הבאה- מתחילים כיתה י', עוברים לתיכון וברור לי שהוא הרבה יותר גדול מחטיבת הראשונים עם הרבה יותר אנשים, אני מתחילה מגמה, עליתי ללהקה הייצוגית בסטודיו שאני לא מרוצה מזה בגלל העירבובי רמות המטורפים, אני מדריכה (ואני עוד לא יודעת עם מי ואת מי) והכי חשוב לומדת. יהיו לי חיים שנה הבאה ?! O:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חולמת בהכחשה.