ועד כאן תקציר שירי החורף הבא

אז עכשיו אני בבית ריק, בת"א, כמה מוזר.

יוצאים לבלות כל ערב, חוזרים ב5 בבוקר, הולכים לישון מאוחר עוד יותר, קמים אחרי זה ב2 והולכים לים.

מוזר ממש. ממש חיים בוגרים.

התקופה האחרונה כל כך מבולבלת ומנוגדת ומתישה ומהנה - מכל - כך הרבה בחינות!

המצב בבית נוראי. ואולי בגלל זה אני בורחת לכל מקום אחר במקום להשאר בבית ולתמוך באמא; איזה בת נוראית אני.

משבועיים לפני ה-20 ביוני אני כל שבוע בטיול. אפילו בין הבגרויות. ישר אחרי שנגמרו הבגרויות יצאתי לטיול עם חניכים, ליוויתי טיול, יצאתי להרפתקה (שעליה עוד כמובן אפרט בפוסט ארוך ביותר עם המון המוני תמונות).

אני לא נמצאת בבית וזה לא בסדר, אבל כל כך רע לי בבית שזה מציק. אני בורחת לכל מקום אחר ולא מנסה אפילו להתמודד עם מה שבבית. לא שכשאני בבית אני מצליחה להתמודד, אפילו שאין אף אחד בבית ואני לבד כל הזמן - חוסר התמודדות מוחלט. גם כשיש אנשים אני לא יכולה.

אני שמחה שיש לי את החברים שנותנים לי לברוח ומקבלים אותי ועוזרים לי אפילו בלי שאני אומר מילה אחת.

אם אלה היו רעיקוש ונועה המקסימה מירושלים בהרפתקה, ואם אלה נגה ושאנה עכשיו בת"א. ואם זאת נועה שיושבת בבית עם גבס ותומכת בי ועוזרת לי אפילו בלי שנתראה, רק עצם המחשבה עליה.

אני פוחדת ממה שמצפה לי בתחילת שנה, ובכלל, בהמשך, בחיים, ואפילו יותר קרוב, האם יקבלו אותי בכלל לשנת שירות שאני רוצה להתקבל אליה, ואיך אני אתמודד איתה?

אני לא יודעת מה אני רוצה כבר, הכל שונה. הנקודת מבט שלי כל כך שונה עכשיו.

אבל טוב בסה"כ, אם מתעלמים מכל מה שלא

ועכשיו, קצת תמונות ממה שהיה בנתיים בשבועיים שכן הייתי בבית, בערך..

הלכתי עם השמן לראות את השקיעה בחוף מול הקיבוץ

כי כל הבגדי ים כבר גדולים עלי

תקיא לה

אני אוהבת מצלמות חד פעמיות

בדרך לת"א

נכון קסם?

בית ריק בת"א אחיייייי



השמנים קפצו לביקור אחרי הסאבליין

ת"א זה קסם לפעמים, וגם בחורה שיושבת בתוך מכונית בחניון בת"א ושואלת אותך איפה האוטו שלה כי היא איבדה אותו, זה מצחיק.

סידרתי את הראסטות דרך אגב