הוא נכנס לחדר וסגר את הדלת..אני כמו ילדה טיפשה מחפשת על מה להסתכל רק כדי לא להסתכל עליו,להיזכר שוב כמה אני אוהבת אותו.הוא שותק..מביט בי ושותק.אני,כבר לא ידעתי מה לעשות..אמרתי:"טוב אני רואה שהיא לא פה.." <להזכירכם זה היה החדר של אחותו>.הולכת לכיוון הדלת.הוא עוצר אותי "אני חושב שאנחנו צריכים לדבר,את לא חושבת?"<לעעעע באמת?! סתם חיכיתי לזה שלושה שבועות>אומנם הנימה שלו הייתה קצת מבוישת אבל זה לא נראה לי כמו מבשר טובות.אני כמו ילד מטומטמת-"על מה?"
"עלינו,על מה שהיה"."יש בכלל על מה?כי נראה לי שכל מה שזה היה זה נשיקה תמימה אין טעם שננתח אותה עכשיו.."
לא הבנתי למה אני אומרת את השטויות האלה..אבל הייתי ממש פגועה ורציתי שהוא יבין את זה.
הוא עונה לי,קצת מנחם "לא זו לא.ושנינו יודעים את זה"..היתכן?
אני מתרככת.."אז מה בדיוק רצית להגיד?"הוא שותק<שונאת את השתיקה הזו-הלב שלי פועם בחוזקה,אני מחכה לגזר הדין שלי>.במשך חמש דקות הוא רק שתק..הן נראו כמו נצח.ואז הוא התחיל :"תראי,יש לי רגשות אלייך..כבר הרבה זמן..."
<הללויה!!!>הוא ממשיך "אני חושב שאת יחידה מינה בגלל זה אני לא רוצה שנתחיל עכשיו קשר <מה קרה ל-זו לא את זה אני.זה הרבה יותר כואב כך>אני יודע שאם נתחיל עכשיו משהו זה יגמר מאוד מהר-אני אחרי קשר ארוך,אני בצבא,איך נבנה קשר כשנתראה פעם בשבועיים?"...
אוףףףףף :( גם פעם בחודש אני אסתדר..או שלא.. מה זה משנה כבר..
אני עונה לו בשיא האדישות,אפילו שעוד רגע אני פורצת בבכי"אוקיי הבנתי.." העיניים מתמלאות בדמעות,הרגשתי שאני חייבת לצאת משם ומהר..אני לא בנאדם שמצליח לעצור את הדמעות..אני מנסה להגיע אל הדלת בלי שהוא ישים לב.
אני פותחת את הדלת,והוא ממשיך "אני רוצה שנחכה קצת עד שאת תסיימי ללמוד ואני.."
אני יוצאת.סוגרת את הדלת אחריי ופורצת בבכי.איזה חמוד אחיו הקטן,כולה בן 5 ניסה להרגיע אותי.."צ' אל תבכי"
אני מחייכת אליו כולי מלאה דמעות "אני לא בוכה" כן בטח..עיוור היה יכול להבחין בזה שאני בוכה.
ג' קורא לי.. אני מבקשת מאחיו הקטן שלא יסגיר אותי..
המשך בקרוב :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
