לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



כינוי:  נזם מוריד דם!$#$@$#

בן: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2009

התחנה המרכזית .


''התחנה המרכזית ''

סיפור שכתבתי לכבוד תחרות הכתיבה ,מקווה שתאהבו.

הכל התחיל בתחנה המרכזית בלב המפרץ ,אני והספר שלי,שנלקח על ידי מאחותי החביבה עליי לפני מותה בגיל ארבע, על הספסל האידאלי שיש בתחנות אוטובוסים ,בזמן שאני שקוע בתוך העלילה הסוערת בהתלהבות מרובה ,ילדה קטנה כבת שש החליטה לבוא ולשבת לידי, היא הייתה לבד ,לבושה בשמלה ורודה ,בלונדינית בעלת עיניים בצבע צהבהב זוהר כשמש זורחת ,היא בוהה בי בסקרנות מפחידה ,כאילו שהיא רעבה ויש לי אוכל לזרוק לה עוד שניה ,התעלמתי ממנה כדי להימנע מהמבוכה שעינינו ייפגשו יחדיו ,אך היא המשיכה בשלה ,להסתכל בי בחוזקה. לאחר כעשר דקות של בהיה שלי בספר ובהיה שלה בי ,הרגשתי שהאוטובוס יגיע באיחור רב ,השארתי את התיק ובתוכו הספר על הספסל והלכתי למכונת קפה שהייתה בקרבה והורדתי ממנה שוקו חם ,המשקה שאימא שלי הרגילה אותי אליו כבר שנים ,לאחר שחזרתי ,פתאום הילדה לא נמצאה שם ,היה שם אוויר ריק שהזכיר לי את היעלמותה ,לאחר דקה של הלם ,פתאום האוטובוס שחיכיתי לו נקלט בזווית העין שלי ,אספתי את חפציי ורצתי לעברו ,נפתחה בפני הדלת והנה אני בדרכי לביתי ,בזמן הנסיעה הוצאתי את הספר בכדי להמשיך לקרוא ,הסקרנות נשרפה לי בראש עד כדי כך שחשבתי שעוד שניה אני אהפוך לפסל לוט ,המשכתי לקרוא ,עד שהגעתי לדף שלפני האחרון קלטתי שהדף האחרון קרוע ,הלם ואכזבה הורידו לי אבן על הלב ,אני זוכר שכשבדקתי את הדף האחרון הוא לא היה קרוע ואני אפילו זוכר שהיה בו חצי שורה שבלעדיה לא ניתן להבין את הסוף ,ידעתי שהדף נקרע על ידי הילדה שלרגע נראתה לי תמימה ,בשורה האחרונה בדף שלפני האחרון היה כתוב ''ופתאום הנשמה שנמצאת בתוך בן אדם אמרה לו...'' ,ואת ההמשך אפשר לראות בדף האחרון,דף מספר חמש מאות ושתיים,שלרגע נראה לי חסר תקווה למצוא אותו ,לאחר שחזרתי לביתי ,התקלחתי ואכלתי ,פתאום עלה בי הזיכרון על אחותי שעושה מקום ריק אצלי בלב ,הלכתי לחדר שהיה לה ,הסתכלתי על התמונה שלה שנמצאה על השידה שלה ,אם זיכרוני אינו מטעה אותי זאת הייתה התמונה שהיא הכי אהבה ,תמונה שלה שבה היא מצולמת בשמלה וורודה מחזיקה בלונים בתחנת הרכבת המרכזית ,החזקתי את התמונה ופתאום ,מאחורי התמונה אני רואה דף קרוע מקופל, עליו כתוב בתחתית המספר חמש מאות ושתיים,פתחתי את הדף והידיים שלי התחילו לרעוד ועיניי התחילו לדמוע ,הייתה שם חצי שורה שעדיין כלואה בראשי :''אבל דני ,אל תשכח שאחותך אוהבת אותך.''

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=450140&blogcode=11021626

נכתב על ידי נזם מוריד דם!$#$@$# , 3/7/2009 02:06   בקטגוריות סיפור  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



7,289
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנזם מוריד דם!$#$@$# אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נזם מוריד דם!$#$@$# ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)