ת'אמת דוגרי ,בא לי לבכות ,כבר נמאס לי להתאכזב מדברים
כל דבר שאני מנסה איכשהו נהרס ומה שעוד יותר כואב לראות את האנשים מלפנייך עוברים אותך בשניות
ורק אתה נתקע מאחורה ,מאחר לרכבת שעומדת לנסוע עוד שניה ,עד שאתה מגיע הרכבת כבר הלכה ...
אפשר ככה (זה פחות אפילו ממה שאני מרגיש) להביע את הרגשות שיש לי כרגע, כעס מעורבב בעצב וכאב
פשוט ההרגשה להיות כישלון שלא מצליח לך כלום ,מרגיש כאילו שאתה סתם מישהו (ואתה עוד חשבת שאתה זה שמיוחד..)
,פעם הרגשתי מיוחד בדרך שלי ,היום גיליתי שהדרך שלי נכון מיוחדת ,היא זאת הדרך המאופסת היחידה שלא מוציאה מעצמה
כלום ,חוץ מאכזבות ,וכולם פשוט משתמשים בדרך השניה שבה יותר מצליחים מהאפסית הזאתי ,
פשוט נמאס לי ,במקום לחגוג עצמאות היום אני חוגג עוד כישלון שנכנס לרשימה הגדולה...
כבר מאוחר לשנות את הדרך ,נמצאים כבר באמצע היער ואין,פשוט אין דרך חזרה ..
נמאס לי
