לה דולצ'ה ויטה

מיז אנט אספה אותי מהפינה, רכבנו דרך בלוך עד רחוב שילה, פעם גרנו שם יחד, וכשעברנו ליד הבניין, בפינת דוד המלך, הבטתי למעלה, לראות אם מישהו גר שם. היה אור בסלון, תריס חדרי היה מוגף, אי אפשר לדעת. הגענו לבית אריאלה וקשרנו את הקטנוע. היא אמרה שהיא חייבת קפה וגם כך חיכינו לפראו שכטר. הזמנתי לה אספרסו קצר ובדיוק כשהתיישבנו לשולחן פראו שכטר נכנסה. היא הזמינה קפה הפוך ואספה את ההזמנה שלה מהדלפק, ככה זה כשאת מרצה שם, את יכולה להכנס בחינם לכל ההרצאות. אתגר קרת הצטחק עם יולי על משהו מאחורי הדלפק.

עלינו ותפסנו מקום לא רע. יולי נשא דברים מעטים על הסדרה ועל אושר, אתגר קרת התיישב והקריא סיפור מתוך געגועיי לקיסינג'ר. לכל מי שחושב שהאושר פירושו סטאטיות, דריכה במקום, הסתפקות במה שיש, לכל מי שמפחד ומאמין שהאושר נמצא רק בעתיד ושהחיים פירושם רדיפה אחרי האושר, אבל לעולם לא השגתו.

כל כך טוב | אתגר קרת

איציק ישב על קצה המיטה, לבוש רק במכנסי הפיג'מה ומגפי הבוקרים שלו, ובהה בחלון. השמש זרחה בחוץ. הוא הרגיש מטופש. האושר היה אמור להגיע היום, רק לפני חמש דקות קיבל על זה מידע מודיעיני, והוא סתם יושב כאן על המיטה כמו בוק, לא עושה כלום. הוא נזכר בפעם הקודמת שהאושר הגיע, איך אבא פתח לו את הדלת בשאננות, והוא, ילד קטן וחיוור, ישב ליד שולחן המטבח, מדביק ניירות צבעוניים, לא מפחד מכלום.

הגוף שלו התחיל לרעוד. אסור לתת לו להיכנס, לחש, פשוט אסור. אם יצליח לשמור אותו בחוץ - הכול יהיה בסדר. הוא קפץ מהמיטה, רץ אל השידה והתחיל לדחוף אותה לכיוון הדלת. כשחסמה אותה לחלוטין שלף את רובה הציד ממקום מחבואו והתחיל לפמפם תרמילים לתוך בית הבליעה. הפעם הוא יהיה מוכן. זה לא יהיה כמו אז, בבית של ההורים. ממנו הם לא יעשו איזה מין זומבי חייכן, שיאהב אופרות סבון בטלוויזיה או מרקֶס, שינשק את אמא מתי שרק אפשר. איפה האפוד שלי? כוס-אמו. הוא חיטט בארון שמתחת לכיור עד שימצא אותו, ואז לבש גופייה ועליה אותו. אחר-כך מסמר את דוקרני הקרח וסכיני החיתוך בתוך האח כך שלהבים פונים כלפי מעלה. אם הם כל-כך חכמים שיבואו דרך הארובה. הוא עוד ילמד אותם דבר אחד או שניים על אושר. חמש שנים בקלאב-מד. חמש שנים יא-מנייאק. עם בחורה שהוא אוהב, מין אוראלי-אנאלי, כסף כמו זבל. הוא עבר את זה הכי קשה שרק אפשר. הוא ידע מה זה. אם סבתא לא הייתה מתה עוד היה תקוע שם עד היום.

ראשונה הגיעה ההזדמנות. הם תמיד שולחים אותה ראשונה, כמו איזה גשש בדואי. שִי אִיז אקספנדאבל. היא נקשה בדלת. אחר כך ניסתה את הידית שהייתה מחושמלת. המכה העיפה אותה לקרקע, המומה. ואז, שבר איציק את החלון עם הקת ושרבב החוצה את קנה הרובה. "תחשבי על משהו נחמד, ביץ', כל הדרך לגן-עדן. אני לא אכנע בלי קרב. אני לא אבא שלי. אותי לא תגררו החוצה בוואן עם בלונים וציורים של וולט דיסני כשחיוך אידיוטי מרוח לי על כל הפנים. הוא ירה בהזדמנות מחוקת הפרצוף עוד אחת.

פתאום נזכר במה שגרינברג אמר, על הטריק שלהם עם הכבלים. כוס-אמו. הוא יושב כאן כמו איזה חובבן, מתעסק בגוויות עם הגב לערוץ המשפחה, כאילו לא שמע בכלל על מה שה- HBO עשו למחתרת הדיכאון אז בסיאטל ב - 87'. איזה טיפשות. הוא הסתובב ודפק אחת בטלוויזיה, שנייה לפני שקוסבי נישק את ליסה. אסור לאבד את הראש, סינן לעצמו. בשום מקרה, רק לא לאבד את הראש.

הוא בדיוק הרהר בסומליה כששמע רשרוש מהשיחים. זאת הייתה ההנאה גרידא עם פיצות טייק-אוֶוי וחוברות פורנוגרפיות, נעה בצמוד לגדר החיה. הוא לא הצליח להכניס אותה בין הכוונות. היא מצדה לא ניסתה להתקרב.

"היי, בובה, אני שונא את הפיצות שלי קרות," צרח. אבל היא אפילו לא ענתה. מעל הבִקתה עברו עכשיו הליקופטרים עם רמקולים ענקיים שהשמיעו בפול-ווליום שירי שמָאלץ אופטימיים, ולהיטי טכנו. הוא סתם את האוזניים ונזכר בבית יהודי ווהלין, בנשים קטועות שד, בהומלסים רועדים מקור בכפור הניו-יורקי. למרות שחייך קצת, המוסיקה נשארה בחוץ. אבל היה הסיפור הזה משהו חשוד. הכול נראה קל מדי. ההליקופטרים. ההנאה גרידא ברתק - זאת חייבת להיות הסחה. הגג, קילל פתאום, זה חייב להיות הגג. הוא ירה כמה כדורים על בליינד דרך הרעפים. משהו נפל מהארובה והשתפד על הדוקרנים. זאת הייתה ההצלחה. ביד שלה היא החזיקה חבילת טפסים זוכים של לוטו. איציק שפך עליה פח בנזין, ואחר כך השליך לתוך כוך הלבנים את הזיפו.

הגויה התלקחה מיד. וגם הטפסים הזוכים. הלהבות עיכלו אותם הרבה לפני שהספיקו להתפזר בחלל הבִקתה. עשן מילא עכשיו את החדר, כשאתו מתערבב ריח אחר, ריח של תירסים חמים, של גלידה של פעם, של אמא שבאה לנשק נשיקת לילה טוב. גז. הוא זחל על הרצפה, מנסה להגיע לציוד האב"ך. איידס, חשב לעצמו. אנשים מתעללים בילדים מסביב לעולם בזה הרגע. ילדים. חמודים כל כך, כמה הייתי רוצה שיהיו לי. עם אשה. שאוהבת. עינויים במרתפי השב"כ - ניסה. זה היה חסר סיכוי. החיוך התרחב והתרחב, מאיים לבלוע אותו. שלושה רגשות שלא הצליח לזהות כבר הקיפו אותו, מפשיטים אותו מהאפוד, מוחקים עם קצת רוק את המספר מהזרוע. מחליפים את גופיית ה" ? WHY ", באחת אחרת של "DON'T WORRY, BE HAPPY ". אל תדאג, יהיה בסדר, ניסה לעודד את עצמו בזמן שגררו אותו החוצה. היא תהיה שם. מחכה לך, יהיה לכם טוב. יהיה לכם אוטו. מרוב ציפייה הברכיים שלו הרגישו כמו ג'לי. יהיה לכם כל-כך טוב, כוס -אמו, כל כך טוב.

הדמעות בגרון כבר התנדפו לגמרי. העצים היו ירוקים כלפי חוץ. והשמיים. לא חם מדי ולא קר מדי. ואן מעוטר בציורים של סימפסונים ופרסומות למשכנתא כבר המתין לו ליד המדרגות.

אחר כך קרלו שטרנגר דיבר על אושר ותפיסת אושר בהיבט של זמן ותרבות, אני חשבתי על מרצ'לו ובדיוק הוא סימס לי "אני לא צריך הרצאה, אני חי את זה"

מה: הרהורים על אושר - סדרת הרצאות עם קרלו שטרגנר ואורחים

כמה: 550 ש"ח ל-12 מפגשים, או 50 ש"ח למפגש בודד

איפה: בית אריאלה

איך: אינטלקטואלי

למה: בשביל הרוח