ברכת שבועות\ עמנואל
בשוכבי עם גבי על הארץ הטובה אשא עיני אל על, אל עבר מעבר לרקיע. אזכר כי אני הוא זה שהיה מרנן עם אחי הלויים בבית מקדשנו בזמן קורבן השבועות. גבי הונח על הארץ ומחשבתי נרגעה רוגע אמיתי של שלום כמחזה של אורות מבעד מסך העיניים, היה זה מצב של הרהור עמוק. לא אוכל לשכוח כל ימי שני חיי את דברי הכהן הגדול שעמד בכל הדרו ויופיו מולי. מילותיו כמרחפות מעל נצחיות נשמתי, מבקשות הן לברוא עצמן בצורת דרשה ארוכה ללא הפסקת נשימה. אותיות מילותיו מרגיעות את הארץ כאילו הייתה בד של ציור, הימים שבתבל היו כדיו צבוע והעצים התאחדו להיות מכחול אחד. רוח הצחוק עוברת בחסדה מעל התמונה כרוח אשר על פני המים, והמים הם כשבח לאל עליון. מי ייתן ותשבחותיו יכסו ארץ כשם שהמים מכסים ים. הכהן הגדול רינן את שירי דוד מלך ישראל. זוכר אני אותם יותר בצלילות מאשר את חלומותיי ומעשיי ביום האתמול אשר מעולם לא התקיים. זיכרון זה הוא לי יותר מאשר שמי הוא שלי. הוא ניתן לי מעל ידי המלאכים אשר ריחמו על נשמתי טרם שנתעברה בגופי. זוכר אני רגע בודד לפני מתן הסנוקרת מתחת לחוטמי מידי המלאך זכראל המבורך לעולם ועולמי עד. היה זה לפני ששקעתי בתהום גדולה של נוחיות השכחה. רגע לפני שנזכרתי להתעורר מן האשליה המשכיחה. זוכר אני את הרגע שהתעוררתי כזכור האם את הולדת בניה. אילו דברי הכהן היו בקול גדול אשר הרעיד את חוקי התבל מקצה ועד קצה, כאן היה הקול הגדול עטוף בשקט מוחלט. השבחים עמדו כבקע הים ויצב מים כמו נד. בדממה. התבל היתה נים לא נים, וגם לא נים ללא נים וגם נים לא היה כנים הנים שמעולם לא התקיים אלא במחשבתנו ובחוסר מחשבתנו המבורכת לעולם תהיה. רואה אני את שחוזה ההר בתוכי. אין דקל אשר מתנופף ברוח למען ילטף הוא את אבק המדבר. וקול הדממה מעולם לא נשמע מפאת החול הרך. כל משפחתי נמצאת סביבי עוטפת אותי באהבה ללא ניכור. אין בדידות. אין פרצופי אחי נמצאים מסביב למהותם והם עומדים שם ללא תנועה, ללא קול, ללא גוף, ללא מחשבה, אלא רק נשמות טהורות המביטות אל עבר העולם העליון. כל כולן מופנות כלפי האדם אשר יורד במשעול הצר. למעשה, אין הוא אדם, אך עם זאת אין הוא כל דבר אחר. מכיוונו מתחילה לנשוב רוח טובה. רוח טהורה, רוח מטהרת וממלאה. דמעות של אושר מומטרות כגשם ביום תחילת הקיץ. מעט מן הרוח מעיף את קצוות שיערה החום של אהובתי שנמצאת לידי אוחזת בחוזקה בליבי הפעור לרווחה. נשמתי מכריזה בקול דממה דקה – כולך יפה רעיתי ומום אין בך. אין אנו מדברים במילים אך כולנו מבקשים להכיל את השגחתו של האלוהים הטוב על ילדינו. משוש חיי, ייקח יותר זמן מאשר יש לנו חיים להסביר איך אנו מרגישים כעת. אהובת נפשי מקבלת את האהבה אשר בנשמתי כאילו ביקשה לומר דודי לי ואני לו הרעה בשושנים. רוח עוטפת אותנו ומרגיעה אותנו ומשלימה את כולנו עד סוף הדורות, עד סוף הדורות הבאים. כאשר התעוררתי מהשינה העמוקה, אשר בזמנה לא ידעתי אפילו כי ישנתי, נדמה עלי כי הכהן הגדול מרנן ומשבח אותי אישית, כאילו בי הדברים אמורים. כאילו בינתי היא מרכז העולם הסובב אותי. כאילו בחוכמת רצוני אפיח רוח מעצמי אל גופות של אחרים. כאילו אין אחר מלבדי. ואני אינני אין. זוכר אני את זמן לפני המלאכים. כשעוד ידעתי מהלכי עולם עליון. זוכר אני את המכה המבורכת כל כך אשר ניתנה לי כאושר צרוף של פשטות. צלקתי הקטנה מעל שפתי מזכירה לי כי התורה נמצאת מתחת לאפי ובקצה לשוני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
