A Story without a Name
My Story In 255 Words... |
 כינוי:
בת: 29 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2008
סיפור בלי שם. זה שם הסיפור.
היר איז מיי סטורי!!!
אני תכף מתחילה עם העיצוב אבל קודם הסיפור :P
בזמן
שהתחיל לרטוט הסלולרי שלי על שולחן הקפה בסלון, הייתי מכורבלת בתוך שמיכת
הפוך שלי, ושקועה בסרט רומנטי משנות ה-20 הטלויזיה. לקחתי עוד לגימה
מהשוקו החם והנחתי אותו על השולחן. "היי יוב!" עניתי. "מה קורה?" יובל הוא
החבר הכי טוב שלי. ההורים שלנו היו חברים עוד מימי התיכון, ואחד האנשים
הראשונים שהכרתי זה יובל.
"סבבה. רוצה לבוא עליי? נראה איזה סרט" לא ממש רציתי לצאת מהבית, ובחוץ השטולל מבול. אבל גם לא רציתי לסרב.
"ותזמיני
גם את מיה" מיה היא החברה הכי טובה שלנו. אנחנו חבורה קטנה כזו. רק שיש
בעיה קטנה- שניהם מאוהבים אחד בשניה ומתביישים. ונמאס לי להיות בניהם,
ונמאס שהם מדברים איתי שעות על כמה שהם אוהבים אחד את השני.
"אולי תזמין אותה אתה לשם שינוי?!" כבר ידעתי למה לצפות, הוא נאנח באכזבה ואז הגיעה התשובה שהכי לא ציפיתי לה;"טוב."
הייתי המומה. כבר חשבתי שהוא אף פעם לא יעשה את זה.
"דני?! דנדוש?! דניאל?! דניאלה?!?! הלווווווווווו!!!!!"
"מה? מי? הלו? היי! סליחה. נו למה אתה מחכה?! למה אתה עדיין על הקו איתי?! 'תקשר עליה!!"
כל כך שמחתי שסוף סוף הם יהיו חברים 
פתאום ראיתי חתלתולה שחורה מתכרבלת לידי בפוך, ואז הכל נהיה שחור.
ועכשיו
אני כאן. במקום מפחיד. אני לא רואה כלום, לא שומעת כלום, ולא מרגישה כלום.
אני במקום בלי גוף, מרחב וזמן, נראה לי. אין לי מושג כמה זמן אני כאן. אין
לי מושג איך הגעתי לכאן, ואיך אני אצא מכאן, אם אני יכולה לצאת מכאן. ואין
לי מושג מה יש כאן, אם אפשר בכלל לקרוא לזה 'כאן'. אני מפחדת, אבל אני
חייבת לחשוב חיובי. אני חייבת לחשוב, בעצם, זה הדבר היחיד שיש לי לעשות
כאן. אולי זה קשור לחתולה?! ואיך היא הגיעה בכלל?! גשם נוראי בחוץ, והיא
הייתה יבשה! כל כך הרבה מחשבות.
*בום!!!*
אני בבית(?)! והסלולרי ביד שלי...
לא עברה אפילו שניה. אז בכלל לא הייתי שם?!
"הלו?!" נשמע מעבר לקו.
"כן,
כן אני כאן."אני מקווה... רגע החתולה נעלמה. איך? אבל... יובל המשיך לדבר
ואני לא הקשבתי. ומרוב מחשבות, גם לא יכולתי לחשוב. מה זאת
החתולה הזאת? היא לא נראתה לי נורמאלית. וזה לא שאני לא אוהבת חתולים, אני
מאוד אוהבת חתולים. במיוחד מאז שאבא הביא לי את פיציל'ה לפני חמש שנים.
"דניייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!" נשמעה צעקה מעבר לקו.
"מה?!
למה אתה עדיין מדבר איתי ולא עם מיה?!" ניסיתי לסיים את השיחה, כי עוד רגע
הייתי בוכה על פיצי, שנדרסה לפני חודש. כל כך אהבתי אותה. היא הייתה 'מיס
פרפקט' קטנה. היא תמיד אהבה שמלטפים אותה, היא אף פעם לא שרטה או נשכה,
והיא אף פעם לא הלכה לאיבוד. היא הייתה כל כך יפה... לבנה ושעירה.
זהו. לא יכולתי לעצור יותר את הדמעות. הם זלגו במהירות אחת אחרי השניה, מרטיבות את הלחיים, יורדות לסנטר ומנקדות את הפוך.
ניתקתי את השיחה וחזרתי לסרט.
העלתי את הווליום, וניסיתי לשכוח את המחשבות.
הרגשתי חתולה שמלקקת לי את הלחי. סובבתי את הראש.
"פיצי?!"
בבקשה תהיו כנים...
אל תגידו לי שזה יפה רק כדיי שאני אכנס לבלוג שלכם, ותגידו לי אם זה לא יפה ומה לא יפה..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
