אמא נטושה

ילד שלי , אמרתי אז מילים קשות,רגוזות ומעטות מידי , הרבה פעמים יותר מידי ....אבל תמיד ליבי מלא אהבה וכניעה ורגישות אליך ,  אפילו שלפעמים ניראה לך שלא, לפעמים ניראה כאילו שלא, אז שלא, כי לפעמים כל כך הזכרת לי את עצמי ,הזכרת לי את הטעויות שלי, לא לא אל תחשוב שאתה הטעות , אתה השלמות מתוך הטעויות שלי , לפחות משהו שלם ומושלם . ובכיתי כל כך הרבה , ורגזתי , וצחקתי ושוב בכיתי , ונהייתי חולה בגופי , משהו כרוני לא רציני, לפעמים חושבת אולי אם אמות יוטב לך , אולי ??? מחשבה מטורפת אני יודעת, אבל בטירוף המתמשך הזה חושבים מחשבות שאין להעלותם אפילו בחדר הקיצוני ביותר במוח או בלב או היכן שמחשבות מתגבשות .