ינואר 07':

"זה לא אתה זה אני. עד כמה שזה נדוש"

- תקופה נוראה. חוסר יצירתיות, אי חשק כללי. אתם מכירים.

סביבות פסח 08':

"אני מבטיח! טוב!"

- אני מבטיח להשתדל להעלות את הבטחון העצמי שנשבר לי

אני לא חושב שאני אצליח להתאהב בקרוב. אני מפחד מזה עכשיו. היו לי מספר חברות כבר, ואת כולן אהבתי, מאוד. עכשיו אני כבר לא כמו פעם, קלולס וחמוד. אני במרדף אחריי דמות של נער איכותי- שקורא, ומתעניין, וחשוב לו, ומשתדל, ומתאמץ. אני לא צריך לרדוף אחריי שטות כזו. אני זה אני, וקשה לי איתי.

אין לי הרבה זמן לקרוא, וכבר אין לי במי להתעניין, אין לי למי להבטיח הבטחות, אין לי בשביל מי להתאמץ ולהשתדל. שהדבר גורם לקרבה מיוחדת, ואולי לאהבה גם. ושוב, אני מפחד לאהוב, אני מפחד מקשר, אני מפחד שאני אהיה תלותי מדי, ואשבר שוב, או שלא אתן מספיק אמון וכבוד, וזה לא יהיה אמיתי, או שעשעה דבר מטופש או אהרוס את הכל. להיות גיבור מקלדת, לשלוח חצים מכוונים היטב- ישר ללב, ישר לאיפה שכואב, בלי לדעת, ולרפא, זה לא קשה- והנה אפילו אני הצלחתי. אבל כבר עברנו את הגיל, ואף אחת לא תחשוף סודות, או תספר לי מה שמציק לה. תמיד אני אהיה הזבל הזה שהוסיף אותה בגלל תמונה יפה בבלוג, או שאני סתם חרמן ובא לי עליה. זה לא נכון.

יריתי לעצמי ברגל שהתחלתי לשפר את הבטחון העצמי שלי. אני חי בבועה נרקיסיסטית ודוחה, דוחה כל מי שיכול לפגוע, ומתרחקת מהשאר. במרחק נגיעה.

אני אשנה את זה. אני מבטיח.

אני רוצה לאהוב, אני יודע לאהוב, אני רוצה.

אני רוצה להתעורר בבוקר, ולשלוח בוקר טוב,

בסמס,

עם לב קטן.

ולעשות לה נעים בגב,

וללטף לה את השיער,

ושתשים עליי את הראש

לחבק אותה,

ללחוש לה-

כמה שהיא יפה.

כמה שאני אוהב אותה

אולי תאמרו, התאהבת באהבה! שאזהר לא להכנס לקשר רק בשביל האהבה עצמה ולא בשביל בת הזוג. אני אומר, תודה.

אני לא כזה. לי השטויות האלו באמת חשובות. זה לא יקרה.

אני רוצה חיבוק,

ואני רוצה לדבר על זה לעומק.

כשאני משתתף בכמה קבוצות חברים, השאלה מה אני עושה ביום שישי תמיד קשה. היא אפילו יותר קשה שהקבוצות לא אוהבות אחת את השניה, והיא אפילו יותר קשה שמישהו מנסה לערוק לקבוצה אחרת. מה אני אמור לעשות? הוא חבר, אבל לא אוהבים אותו. הם מנומסים, אז הם לא רעים אליו. הוא חושב שהם מחבבים אותו. אני נקלע בין הצעקות שלהם להתלהבות שלו. זה לא הולך ככה! הציעו לי לומר לו שהם לא מחבבים אותו, ולהסביר לו את המצב, אבל גם כשניסיתי הוא אמר שבטוח יש שם אנשים שרוצים אותו שם. אין לי איך להתווכח עם זה, ואני לא רוצה להעליב אותו. אוף זה כל-כך מתסכל.

גם נגמר לי הכסף. אני עוד צריך כסף לצאת בשישי, וגם ביום שלישי לשלם על נסיעות לאנשהו. אני אמור גם לצאת עם מישהי לסרט בשבת הזה. אמא כבר הביאה לי כסף אתמול, לכן לא אוכל לבקש ממנה עוד. אאלץ לדחות את הפגישה בשבת, וביום שלישי לחושב טוב מה אני עושה.

אני גרוע כשזה מגיע למילים

אני עובר שינוי- מלהיות האפס חסר הביטחון למאושר שיש לו בטחון. בינתיים מתקדם טוב.

בהתחלה, הייתי גיבור מקדלת לא קטן, היו לי מספר חברות, והרגשתי טוב מאוד. אחריי קשר ארוך שנגמר, נשברתי לגמרי. עברה יותר משנה מאז, ולא הצלחתי להתגבר על מחסום הבטחון העצמי הנמוך שהגיע משום מקום. ביום שישי מסוים בחודש הזה, הצלחתי להתחיל עם מישהי, וגם שיצא מזה איזה מזמוז בסופו של דבר.. הרגשתי כזה גבר, אני חייב להודות. מה שמדאיג אותי שאולי זה היה משהו חד פעמי, ושאני לא אצליח יותר. אני מקווה שזו רק ההתחלה. זה לא שאני נראה רע, אני סתם ביישן, וגם לא הכי טוב בדברים שאני מתעסק בהם..

הכרתי שתי בנות חדשות בזמן האחרון, כחלק מחבורה של ארבעה, נדלקתי על אחת. אני לא יודע אם זה העניין של החידוש שהדליק אותי, או שזו באמת היא. בכל מקרה, אני לא חושב שאני אצליח לייצר משהו שהוא טוב יותר מכמה שיחות טיפשיות. בנוסף, מישהי אחרת הזמינה אותי לסרט. זו בכלל התקדמות.. ניפוח אגו שכזה. אני משתדל לעבוד על הביטחון העצמי שלי כבר כמה חודשים. אני מרגיש התקדמות.

פתחתי את הבלוג הזה כי הבלוג המקורי שלי נהיה פופלארי מדי, ולא אוכל לכתוב מה שבאמת עובר לי בראש. אלא רק מה שעבר עליי, ומה שהולך להיות. בינתיים אני אסתפק בקוראים חד פעמיים.. אולי יצא מזה משהו. פעם כבר יצא.