אז אתחיל בנקודה שבה סיימתי את הבלוג הקודם.

סיפרתי לכם שאחרי לידתו של בני יונתן, מצאתי את עצמי בלי עבודה.

עכשיו תדמיינו את הסיטואציה (אם אתן נשים יהיה לכן יותר קל): מגיעים לראיונות עבודה עם בקשה לעבוד עד ארבע. מולי מתמודדים למשרה גם גברים ללא אילוצים, וגם נשים ללא ילדים... פחות או יותר בלתי אפשרי. דרך אגב, פה פיתחתי את התיאוריה שאני מאמינה בה בלב שלם - שאפשר להיות עם הספק זהה גם אם מוגבלים בזמן. פשוט ניצול הזמן יותר טוב.

וכך מצאתי את עצמי יושבת במשרד של רוני בעלי, עם עבודות פרילנס לחברת היי טק, והרבה זמן פנוי. הבנתי שהדרך היחידה להתפרנס זה להיות עצמאית. היו עוד כמה רעיונות לעסקים שהצליחו פחות - אבל בעצם 'זר מתוק' התחיל שם אז.

סיפרתי לאמא שלי על הזר ששלחתי לרוני בחו"ל, ואמרתי לה שאני רוצה להביא את הרעיון לארץ. היא זו שאמרה: מה הבעיה? וקנתה לי ממתקים ואת החומרים הנלווים לשזור זרים. אני חיברתי את הממתקים למקלות ויצרתי את שלושת הזרים הראשונים. וכך אמא שלי, נחמה שפר, הפכה להיות אחראית על הייצור ב'זר מתוק':) זה אגב נמשך כמה שנים עד שלפני זמן לא רב היא פנתה אליי בתחנונים לחזור להיות פנסיונרית ונאלצתי להסכים.

כך בעצם התחלתי לעבוד - ו'זר מתוק' התגלגל ממש כמו כדור שלג וגדל למימדים שלו כיום. בפעם הבאה אכתוב איך התחילו המכירות.

עד הפעם הבאה- שיהיה רק מתוק