כאשר אני מסתכלת אחורה לעבר שלי אני מבינה איך הכל השתנה איך בעיקר הישתנתי אני.
אבל הרגעים שאני מבלה איתו אני חוזרת להיות הילדה הקטנה והעצובה שהייתי פעם ששני הדברים היחידים שהחזיקו אותה למעלה זה החלום והבן אדם שאחרי יום קשה חיבק ואמר שצריך לשאוף בשביל להגיע למטרה הכל כך נחשקת .
ועכשיו באמת ובתמים אני יכולה להסתכל אחורה בלי חחשות והרגשה של שוב הפסדתי משהו ,כבר עכשיו אני מסתכלת לעבר ומבינה שאפילו שהוא כעס וכל הזן העיר הוא החזיק אותי במטרה להרים אותי ושאני אשיג את המטרה השלמות שאני רציתי אפילו שהעצלנות והחוסר בטחון הפריעו בדרך.
הוא האמין שיבוא יום וזה יקרה בדיוק כמו שאני עד היום מקווה שההצלחה שלו תגיע.
האמונה בעצמך ובבן הזוג שלך זה כניראה הדבר הראשון שמחזיק מערכת יחסים בריאה ו"נורמלית",האמונה בהצלחה של השני זה הביטוי לאהבה ולתמיכה המרבית שאדם יכול לרצות ולשאוף,אבל כש האמונה ההדדית חסרה זה רק מראה על חוסר היכולת של הזוג לתפקד ובשלב כל שהו מערכת היחסים תתפרק לחתיכות כל כך קטנות שאפילו צבא שלם לא יוכל לאסוף אותן שוב לשלם תמיד היו חסרים כמה חלקים .
לתמוך בבן אדם אהוב ולשמוע מילות עידוד זה הדבר הבסיסי שנחוץ לאדם הרצון לשאוף קדימה רק עושה אותנו בני אדם עם רצונות.אנחנו לא באמת צריכים שמישהו יעמוד לצידנו כל הדרך רק מידי פעם לשמוע משפט אחד או שניים:"אני מתגא בך" "את\ה יכול\ה " "אני מאמין\ה בך ". זה שלושת המשפיטם שאנחנו צריכים להגיד מידי פעם לאדם הכי קרוב בעבורנו ואז העולם שלנו המשותף יהפוך לבהיר יותר .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
