אני יושבת פה וחושבת בעצם מה טעם החיים!?
אנחנו קמים בבוקר..כל יום ויום..עושים את אותם הדברים ובד"כ מקיימים שיגרה..
אבל בתוך תוכנו תמיד משהו חסר..
העם החוסר הזה משמעותי? או שזה משהו שפשוט קיים שם?!
לכל אחד מאיתנו יש יום כזה..שאנחנו מרגישים עייפים..ושאין טעם לשום דבר..
זה מהימים האלו שאנחנו מרגישים חסרי ערך..ושכמה שאנחנו אוהבים את השיגרה שלנו..
היא מתגלה לנו כמשעממת ושיגרתית שכזאת. ואולי אנחנו אוהבים אותה אבל לפעמים צריך משהו שיזעזע אותה.
ואז אנחנו מגיעים למחשבה על מה הטעם לחיות..גם ככה העולם הזה מפחיד מדי כדי שאני יתקיים בו.
ואנחנו מתחילים לפתח פילוסופיות חיים..ולהגיד כמה רע העולם ושקשה לחיות פה.
וכן..יש בענין מן הצדק..אבל זה לא הקטע נכון?!
הקטע הוא..שלא תמיד זה רק מספיק לחיות..לא תמיד הזעזוע הוא יציאה לחופשה משפחתית או להיפגש עם החבר'ה בפאב..
כי גם זה חלק מן השיגרה..אולי זה מפיג קצת את ההרגשה הלא נחמדה הזאתי..אבל זה רק חלק מזה..זה הפרור של הלחם.
בגלל שאחרי הטיול..חוזרים הביתה..ושאחרי הפאב..נפרדים מהחברים לשלום..
ומה אז?מה אז בעצם? הינה השיגרה חזרה..
משעמם לכם?
לפעמים כן ולפעמים לא..
אבל אתם יודעים מה..אולי הזעזוע הזה..שאנחנו רוצים אותו..יכול להיות אהבה..או מישהו שחסר לנו..
או אפילו סדרת טלויזיה שאנחנו מחכים מאוד לעונה החדשה שלה שתגיע?!
כל אחד שונה..כל אחד מרגיש אחרת.
האמת שלא בדיוק..
כולנו מאוד דומים..אבל מה כן..? השגרה..עושה אותנו את מי שאנחנו..
החיים..עושים אותנו מי שאחנו..ובטוח שיש טעם לחיות.
אז בואו לא נחשוב על כמה שקשה לנו..ושאין טעם..בואו פשוט נחיה.
כי חיים רק פעם אחת.
בד"כ..