על הגבול בין דמיון למציאותפיירו במסיכה של ארלקינו |
| 3/2009
מהות הכאב עוצם עיניים. נאנח בשקט, שרותי לא תשמע. כבר 5 שנים שלא קרא לה "אמא", אפילו במחשבותיו. הפצע כואב. זה רע. טיפה של דם נופלת על הסדין הלבן. היא תכעס. לא אכפת לו. היא לא מבינה, היא מעולם לא הבינה. בעצם, כמו כולם. הם טיפשים. הם לא יודעים דבר על מהותו של הכאב. הוא טוב מהם. הוא חכם יותר. מנוסה יותר. הוא יכול להרשות לעצמו ליפול על המיטה. הוא יכול להרשות לעצמו לדמם למוות. כי הוא כבר הכיר את מהות הכאב, ונפשו מתה מזמן.
אנשים שצריך להרוג: את מי שהמציא את "סיילור מון". ציטוט: "שנה: תקופה של שלוש מאות שישים וחמש אכזבות." אמברוס ביירס. מחשבה: אוה, מה עצוב הוא אדם בריא בגופו! שהרי, אם אין הוא בריא בנפשו, נגזלת ממנו אפילו היכולת להסביר לאלה הסובבים אותו מדוע חולה הוא, גם כאשר גופו מתפקד כראוי.
| |
|