על הגבול בין דמיון למציאותפיירו במסיכה של ארלקינו |
| 3/2009
נמאס לי משקרים
אתה עוטף אותי וחיבוקים ומכסה את פניי בנשיקות, אתה לא מתעייף לומר לי כמה
אני מדהימה וכמה אתה אוהב אותי. אתה הופך אותי למלכת העולם.
אבל... זה לא קצת מאוחר מידי?
איפה היית כאשר באמת הייתי צריכה אותך?
איפה היית כאשר השפתיים השתיקו את הצעקה והיד חסמה את הדם?
איפה היית כאשר העיניים התמלאו בדמעות, והלב - בזעקה דוממת?
איפה היית כאשר הרגשתי שאין בעולם אדם שאוהב אותי?
איפה היית כאשר התפילה היחידה שלי הייתה לא להתעורר למחרת?
אני מאוד מעריכה את זה שעכשיו אתה שם בשבילי, שאני לא אפול שוב.
אבל איפה היית כאשר יכולת למנוע ממני ליפול מלכתחילה?!
למה אחרים היו צריכים להוציא אותי מהבור הזה, שנפלתי אליו בחלק משמעותי למדי בגללך?
ןלעזאזל עם זה. למרות הכל, אני עדיין אוהבת אותך.
אנשים שצריך להרוג: אלה שלא מקבלים אנשים ששונים מהם.
ציטוט: "לאהוב פירושו לסבול." גבריאלה מיסטראל
מחשבה: שנאטה ואהבה מסתדרים מעולה בלב אחד. לעומתם, אהבה ואכזבה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
