על הגבול בין דמיון למציאותפיירו במסיכה של ארלקינו |
| 4/2009
חוכמתה של השטות
"יש לך הזדמנות להצדיק את מעשייך. מדוע סירבת לפקודתי הישירה, ולא הוצאת להורג בוגדים שהשתכנו בכפר השייך לך?" המלך לואי ישב בכסאו, עיניו נעוצות באדם שעמד מולו.
"הוד מלכותך" ענה הרוזן דה לה פר "האיש שביקשת להוציא להורג, לא היה אשם. איני יכול להרוג אדם חף מפשע, ולגזור על בני ביתו רעב ועוני."
לואי ה-14 התלהט.
"אתה לא תקבע מי אשם ומי לא!" צעק, קופץ מכסאו. "אדוני הרוזן, אני מאשים אותך בבגידה, נוטל ממך את נחלותיך ומגלה אותך מארצי!" הוסיף בכעס. "ותאמין לי, שרק שירותים מסויימים שלך מונעים ממני להוציא אותך להורג!"
הרוזן רכן בקידה מלאת גאווה, ופנה לצאת מהחדר, אינו נשבר מהצרה שנפלה עליו. לפתע נשמעה תנועה שקטה בחדר, ולפני הרוזן נעמד שוטה החצר. בגדיו הצבעוניים התנופפו בחן כאשר רכן בקידה עמוקה לפני האדם שהושפל לפני רגעים ספורים.
כל הנוכחים בחדר פרצו בצחוק, משוכנעים שהבינו את הבדיחה השנונה. ורק הרוזן דה לה פר הסתכל בעיניו של ליצן החצר, וראה את האמת. הקידה הייתה כנה ונבעה מהערכה עמוקה.
"תודה לך, בני" אמר הרוזן בשקט, באופן שרק השוטה ישמע, ויצא מהחדר בראש זקוף.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
