על הגבול בין דמיון למציאותפיירו במסיכה של ארלקינו |
| 6/2009
סיפור קטן היא חצי עוצמת את העיניים, משאירה רק פס דקיק של קשר עם העולם שסביבה. האבקה הזהובה שמפוזרת על עיניה משרה על המראות נופך קסום, שאינו מן העולם הזה. היא מתנדנדת, מנסה לשמור על שיווי משקל. בעצם, זה די משעשע, כי גם בפנים היא צריכה לשמור על שיווי משקל, על הפס הדק הזה שבין דמיון למציאות. היא מצחקקת, ומניפה יד, ועוד אחת, ושוב מתחיל הריקוד ההוא, הריקוד שתמיד מביא אותה אל החלומות. והנה היא בתוך חלום, חלום של ילד קטן. הוא רץ על חוף ים, צוחק, ולפניו, במרחק מה, עומדת אישה. האישה מסתובבת, מחייכת אף היא, ופתאום ברור שזאת אמו של הילד, כשהיא לוקחת אותו על ידיה בחיוך אימהי... גם היא מחייכת, כי היא יודעת, כשהילד יתעורר, הוא ירוץ אל אימו ויחבק אותה בחיוך ילדותי... היא שוב מאזנת את עצמה, שומרת על שיווי המשקל, ושוב מתחילה את ריקודה הקטן... כל עוד יש ילדים בעולם, הפייה הטובה תמשיך בריקודה. למענם.
| |
|