על הגבול בין דמיון למציאותפיירו במסיכה של ארלקינו |
| 8/2009
כה נמוכה הסבירות שאי פעם אזכה לאושר שכזה... חוזרת הביתה בסביבות השעה 11, מפילה על הרצפה שקיות של קניות בסופת. התעכבהב קצת בעבודה, בדרך עצרה לקנות אוכל.... למה לה למהר? אף אחד לא מחכה לה. זוג נעלי עקב לוחצות עף לעבר מעמקי הסלון. חליפת העסקים נוחתת בתוך סל הכביסה, החזייה נתלית על משענת של אחד הכיסאות. הגיע הגאולה-טרנינג מחמם, נוח וביתי להפליא. התסרוקת ההדוקה משתחררת לשיער גלי שמגיע עד לכתפיים. למה להיות יפה, מסודרת, אחראית? ממילא אין מי שיסתכל עליה... לא כאן. מתוך השקיות מופיעים עוף מוכן ובקבוק יין. אם אין צורך להיות מסודרת, מאופקת ובשליטה, אין שום סיבה להיות פיכחת. הבקבוק מתרוקן עד חציו. העוף נעלם כליל. "לחיי הרווקות!" היא צועקת, שתוייה. מבינה מה היא אמרה, ומתחילה לבכות. היא בת 33. קרייריסטית מצליחה. אישה עצמאית ומשוחררת. אישה אומללה.
| |
|