| 3/2009
לורליי
היא רצה ברחובות הריקים, והרוח מוחה מפניה את הדמעות. היא רצה, והגשם שוטף את הדם מלחייה.
"למה, למה, למה?!"
הכאב ממלא אותה, והיא לא יכולה לברוח, אבל היא ממשיכה לרוץ, נלחמת בבלתי אפשרי, שוב.
איך יכלה להאמים שהוא שונה? איך יכלה להאמין שהפעם, הוא יהיה נאמן, שהסיפור שלה ייגמר ב"הם חיו באושר ואושר"?!
אבל הוא בגד בה. הוא הלך לביתה של קטרין, והיא אמרה שהם שכבו.
המילים של המודעת משחירות לנגד עיניה כשהיא בוהה בעמוד החשמל הקרוב.
ל"פרנצ'סקה" דרושות עובדות חדשות.
החלטה פרועה מופיעה בה. היא מעתיקה בהחלטיות את המספר הרשום.
ומאז היא עובדת שם. וכל גבר שנכנס לחדרה של הזונה היפהפייה, לא מתעורר בבוקר שלמחרת.
והיא המשיכה לנקום את נקמתה.
ימים התחלפו בשבועות, חודשים התחברו לשנים. חלפו חמש שנים.
יום אחד נכנס גבר לחדרה, שסימני ההזדקנות שבאה תרם זמנה ניכרו היטב בפניו ובהליכתו. לרגע התבלבלה, האיש נראה לה מוכר. אולם הייתה לה עבודה, ויותר מכך, היייתה לה נקמה. כמנהגה, היא הציעה לו לשתות עמה תחילה מעט יין. איש מלקוחותיה מעולם לא סירב לה בכך, והוא לא היה יוצא מן הכלל. בסיום עבודתה, שאל אותה אודות המחיר. הוא שילם והתכוון לצאת. בפתח הדלת עצר הסתובב לעברה ואמר: "את שווה יותר מזה". לאחר מכן יצא.
כספרה את השטרות, מצאה בינהן פתק קטן:
"אהובתי, סלחי לי על השנים הללו. נהגתי כנבל. הייתי נותן הכל לחסוך ממך את הכאב שחווית מאז."
והיא הבינה. היא נזכרה.
לרגע בהתה בחלל האוויר לפניה. לאחר מכן, כאחוזת טירוף, פנתה לחפש בין חפציה הדלים. ומשמצאה את הלהב שחיפשה, אותו להב שבו חתכה את עצמה מתוך ייאוש לפני חמש שנים, נאחזה בו, כאילו היה תקוותה האחרונה.
פרנצ'סקה, בעלת בית הזונות, מצאה את גופתה בבוקר שלמחרת. היה לה חבל על האבידה. לורה הייתה עובדת טובה... בכל המובנים.
אנשים שצריך להרוג: את אלה שמזניחים את אהבתם.
ציטוט: "הנואף מעבד שדות זרים, ומשאיר את שדותיו לא מעובדים." פלאוטוס
מחשבה: לא סתם שיחזרתי את הסיפור היפהפה בימיי הביניים באופן כל-כך מדכא. בעיניי, כל אחת מגרסאות הסיפור משקפת את התקופה בה נכתב.
| |
השראה רגעית. ליתר דיוק, שלוש השראות.
אני לא אבקש ממך להשאר.
להפך, אני אעודד אותך ללכת.
אני רק אבקש שתזכור.
כל פעם שאתה הולך
משהו בי
מתכסה בכפור.
אתה בא בשביל ללכת,
בשביל לבוא שוב.
ואני כבר לא יכולה להפרד ממך
בחיבוק עצוב.
היא חייכה בזלזול, מנפצת את לבו לאלפי רסיסים. הוא נפל על ברכיו לפניה, עוצר את זעקת הכאב והצער שאיימה לפרוץ משפתיו.
בקשי כל מה שבא לך, אמר, אני אעשה הכל להוכיח לך את אהבתי.
אני רוצה את הלב שלך, ענתה.
והוא שלך את ידו אל חזו, ולנגד עיניה, הוציא רסיס מלבו.
זהו ליבי, אמר, זה כל מה שהשארת.
ציטוט: "אלוהים ברא את האדם, וכאשר הבחין שבדידותו איננה מושלמת נתן לו אשה כבת לוויה, כדי שיחוש בבדידותו ביתר שאת." פול ואלרי
מחשבה: אני לא רוצה להתרגל לחפצים או למקומות או לאנשים, כי אם אני אתרגל למשהו, אני אאבד את החופש שלי.
| |
חבר אמת
אני רוצה לשכוח.
אני רוצה לא לזכור.
אני לא רוצה לדעת שום דבר ממה שעבר עליי ב14 השנים האחרונות.
אני רוצה להסתכל על האנשים ששינו אותי ללא היכר, ולא לזהות אותם.
אני כבר לא רוצה לדעת על מה שעבר עלי.
אין לי כוח להתמודד עם החיים שלי.
אבל אני נזכרת בך, וכבר לא יכולה לעזוב.
אני יודעת, שלא משנה מה יקרה.
לא משנה איזו מכה חזקה אני אחטוף.
שום דבר שבעולם לא ישכיח ממני אותך.
אתה יודע שאתה מציל חיים?
אנשים שצריך להרוג: את אלה שלא מאמינים בחברות אמיתית.
ציטוט: "אולי אין דבר כזה כמו חברים טובים וחברים רעים - יש רק חברים, אנשים
שניצבים לצידך כשאתה נפגע, ועוזרים לך לא להרגיש לבד. אולי כדאי לחיות
למענם. אולי כדאי אפילו למות למענם, אם זה מה שנגזר. אין חברים טובים ואין
חברים רעים. רק אנשים שאתה רוצה, שאתה צריך להיות איתם. אנשים שיבנו את
ביתם בתוך ליבך." סטיבן קינג
מחשבה: אם אי-פעם תהיה לי בחירה להרוג מישהו או להניח לחברי לסבול, אני אהפוך לרוצחת.
| |
סופו של הסיפור
לאלה שהכירו את הסיפור בהמשכים שמחקתי.. כתבתי לו סוף. יש פה קפיצת זמן מטורפת, אבל... שיהיה ככה. זה לא טוב להשאיר סיפורים שלא נסגרו.
"ריצ'ארד!" זעקה רוונה, נחפזת לעזרתו.
"זה נגמר!" צעק ולדמאר בניצחון. להבו הבזיק באור הירח. זעקתה של רוונה קרעה את לב השמיים, אך התחלפה במהרה בלחישה שבקושי נשמעה.
"ריצ'רד..."
קראית הניצחון של ולדמאר גוועה במהירות, ברגע שחרבו של סדריק ננעצה בליבו.
הנער הפרוע, שבגדיו הוכתמו בדם, פנה להביט במלכו. ריצ'רד פלנטאג'נט כרע ברך על האדמה, מחזיק בידיו את גופה הרפוי של רוונה.
"מלכי, האם נפגעת?..." התחיל לשאול, אך פתאום הבין, וזעקה נוספת פילחה את אוויר הערב.
"לא! רוונה! לא!!!"
הוא נפל על ברכיו, בוכה.
במשך כל המסעות הוא היה הסלע האיתן, זה שלעולם לא נשבר, לא גילבה אף חולשה, אבל משראה אותה, פצועה ומדממת, בידיו של אחר, נשבר.
הוא ניסה לקום על רגליו, ומיהר להתקרב אליהם.
"רוונה?.." שאל בלחש, מפחד מתשובתה.
בקושי רב היא פקחה את עיניה, והתאמצה לחייך.
"היה שלום, חבר טוב" לחשה במאמץ "משימתנו הושלמה... הצלנו את המלך, הוא אינו בסכנה עוד. ני יכולה למות עכשיו. אל תתעצב, אובדני לא יהיה כה גדול כעת. מלכי..." פנתה אל האיש שהחזיק אותה בין זרועותיו "אנא ממך, זכור את אהבתי אליך."
חיוורונה גבר, וגופה איבד מחומו. היא מתה.
פניו של המלך הביעו צער רב.
"נצטרך לקבור אותה" אמר.
"היא הייתה אישה ולוחמת טובה ונאמנה. חבל שמתה" הוסיף לאחר הרהור קצת.
סדריק לא ידע לאן לפנות. הוא הרגישד שגופו יל את כל כאבו, הוא רצה לצעוק אל לב השמיים, אך לא יכל. הוא רצה להרוג את המלך על אדישותו לנערה, שהקריבה את חייה להציל אותו, לא את מלכה כי אם את האיש שאהבה.
הוא שלף את חרבו... ופתאום ראה את דמותה של רוונה לנגד עיניו. אם ימית את המלך, יהפוך את מותה לחסר משמעות.
"מדוע שלפת את חרבך בשנית?" שאל המלך, מופתע וחשדן.
"מלכי" פנה אליו סדריק, כורע ברך "קח את חרבי, והרוג אותי."
"אם אתה מבקש" ענה המלך בקור רוח.
המכה הייתה חזקה, אך היה לו רגע קטן להגיד תפילה אחרונה.
"היה שלום, עולם אכזר. לא נתראה עוד. אהובתי, למענך, אלך אפילו אל הגהנום. אני אבוא, מבטיח".
אנשים שצריך להרוג: אנשים ששכחו למי הם חבים את מקומם.
ציטוט: "בדרך כלל אנשים מבקשים עצה בשביל שלא לנהוג לפיה, ואם הם נוהגים כפי שהמלצת, הרי שזה בשביל שיהיה במי להטיל את האשם אם העצה אינה מוצלחת" (בתרגום חופשי. ועכשיו אני מטילה עליכם לגלות מי אמר את זה)
מחשבה: סיימתי את הסיפור הזה... עכשיו רק עוד 2 גלימות, וכל המעגלים ייסגרו...
| |
נמאס לי משקרים
אתה עוטף אותי וחיבוקים ומכסה את פניי בנשיקות, אתה לא מתעייף לומר לי כמה
אני מדהימה וכמה אתה אוהב אותי. אתה הופך אותי למלכת העולם.
אבל... זה לא קצת מאוחר מידי?
איפה היית כאשר באמת הייתי צריכה אותך?
איפה היית כאשר השפתיים השתיקו את הצעקה והיד חסמה את הדם?
איפה היית כאשר העיניים התמלאו בדמעות, והלב - בזעקה דוממת?
איפה היית כאשר הרגשתי שאין בעולם אדם שאוהב אותי?
איפה היית כאשר התפילה היחידה שלי הייתה לא להתעורר למחרת?
אני מאוד מעריכה את זה שעכשיו אתה שם בשבילי, שאני לא אפול שוב.
אבל איפה היית כאשר יכולת למנוע ממני ליפול מלכתחילה?!
למה אחרים היו צריכים להוציא אותי מהבור הזה, שנפלתי אליו בחלק משמעותי למדי בגללך?
ןלעזאזל עם זה. למרות הכל, אני עדיין אוהבת אותך.
אנשים שצריך להרוג: אלה שלא מקבלים אנשים ששונים מהם.
ציטוט: "לאהוב פירושו לסבול." גבריאלה מיסטראל
מחשבה: שנאטה ואהבה מסתדרים מעולה בלב אחד. לעומתם, אהבה ואכזבה...
| |
חופשיה
היא עמדה מול המראה, התבוננה על ההשתקפות שלה, וצחקה.
מסביבה התנהלה מלחמה מאגית עקובה מדם, קרוביה מתו במחיאת כף, והיא צחקה.
בניינים נחרבו מול עיניה, והיא צחקה.
גבול העולמות נחצה, פחד ובלבול חגג בכל אחד ממאה העולמות, והיא צחקה.
העבר, ההווה והעתיד געשו לנגד עיניה, והיא צחקה.
היא הייתה חופשייה.
אנשים שצריך להרוג: כל מי שאי פעם ניסה לכלוא אותי בגבולות של חוקים.
ציטוט: "המחיר של נצחון נמדד בקברים" אלקור.
מחשבה: אין בעולם הזה שום דבר שיכול לכבול אותי. שום דבר.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
