על הגבול בין דמיון למציאותפיירו במסיכה של ארלקינו |
| 7/2009
This is me for forever One of the lost ones The one without a name Without a honet heart as compass -
מעניין, תואומס לא הא במקרה ממשפחה של נביאים? האם הוא ידע, כשכתב את המילים האלו, שקיים בעולם אדם, שזה התיאור המדוייק שלו?
| |
בוקר. קר. אני מסתובב במיטה, מנסה להבין מה לא בסדר, ונתקל בריח עדין של תותים. הריח של השמפו שלך.
הבית כל-כך ריק בלעדייך. הארון, שממולא עד החצי בבלאגן שלי, בלי החצי המסודר שלך שישלים אותו. המיטה, שיש בה רק את הכרית והשמיכה וחום הגוף שלי, בלי הגוף שלך שיעשה אותה למיטה שטוב לישון בה.
אני קם מהמיטה, להכין קפה. הקפה יוצא מר, כי אף אחד לא יודע להכין קפה כמוך.
אני סוגר תריסים ומתיישב על המיטה. אני לא אקום אם לא תתני לי לפחות סיבה אחת.
אני בוהה בתמונה שלנו, מחובקים, שתלויה על הקיר ממול.
את הלכת, כי אמר שאני לא ראוי לאחת כמוך.
את הלכת, כי חשבת שאת ראויה ליותר.
את הלכת, מה זה משנה למה?!
את הלכת, ולא תחזרי.
את ה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
