טוב אז שוב אני פה בבלוגי הקט על מנת לדון בכמה וכמה נושאים.
הלימודים כבר כמעט באו לקיצם השנה ונשאר ממש על קצה המזלג המבחנים האחרונים, מזל.
סופסוף השנה הארוכה- קצרה הזאת עומדת ממש אוטוטו להסתיים,
וזה טוב כי אני לא יודעת עוד כמה הייתי מסוגלת לשרוד.
בשנת הלימודים הזאת, כמעט ולא למדתי.
כל הזמן הייתי חולה, הברזתי, לא היה לי כוח, לא למדתי, לא הכנתי שיעורים,
תאכלס, חבל לי על עצמי, בכל זאת, אלה הם הציונים שלי, אני היחידה שיהיה לה אכפת אם היא תכשל.
קיצר סוף שנה הבנתי צריך לקחת את עצמי בידיים, במיוחד במתמטיקה.
עכשיו בכל הרצינות אני רוצה לשתף איתכם בציונים שלי:
לפני כמעט כחודש קיבלתי בקדם מתכונת 15, ואני רצינית לגמרי, לא נקודה אחת פחות ולא נקודה אחת יותר.
היום עשיתי בגרות במתמטיקה וקיבלתי 100, אתם מבינים מהו כוחו של הפרפקציוניזם ומהי כוחה של ההתמדה האמיתית?!
קיצר אם לא הייתי מגיעה לרגע הבגרות, כנראה הייתי ממשיכה להיכשל והייתי ממשיכה להרוס לעצמי את הציון.
שנה הבאה, הייתי רוצה לשנות זאת. נמאס לי כבר להיכשל כל פעם מחדש ולומר לעצמי ששנה הבאה זה לא יקרה, כי מי אמר שאני באמת אוכל להגשים זאת?! אף אחד לא אמר לי שככה יהיה או משהו כזה, דברים קורים וגם חרא קורה.
אני חושבת שכל אחד יכול להגיע ל100 אם הוא יתאמץ, גם אם הוא לא חכם- פשוט ללמוד, זה הכל!
זה עצוב כשאנשים פשוט מזניחים את הלימודים. נכון, זה לא תמיד מקנה עבודה או עתיד, אבל מה, זה לא עושה לכם נעים כשאתם מקבלים 100, עזבו מאה, 85 במבחן? זה לא נעים? לי אישית זה נעים לדעת שאני לא טיפשה והצלחתי להגיע לציונים טובים. זה עושה לי טוב.
אהה כן, שבוע הבא ביום ראשון הלן, המורה לאנגלית, חוזרת מחופשת מחלה(שברה את הרגל המסכנה).
אל תשברי יותר רגליים הלן, תעברי ישירות לראש, פנסיה מוקדת זה בשבילך! חח סתם[?]
-
טוב אז בגרות, אה? היום הייתי לי הבגרות הראשונה, מתמטיקה.
זה היה ממש מלחיץ, מתחילת השנה אני לחוצה בנוגע לבגרות הזאת.
סופסוף הקלה, אחרי הבגרות נורא פחדתי כי הייתי בטוחה שלא הצלחתי בתרגיל אחד שזה אומר ישר שקיבלתי 60 בבגרות ועם ציון מגן 65 הציון הכללי יהיה 60.
"רע, רע מאוד!" חשבתי, לא יכולתי להעלות בדעתי מילים אחרות.
כל כך התאמצתי, כל כך הרבה הכנה, כל כך הרבה בכללי!
בערב בזמן דיברתי עם ורוניקה ואמרתי לה כמה אני לחוצה היא אמרה לי שהתשובות כבר באינטרנט.
נלחצתי. לא ידעתי מה לעשות. "לבדוק? או שלא? אני יכולה לחכות מה לא? חחח >.>" חשבתי לעצמי.
בסופו של דבר הייתי חייבת לבדוק, אז התחלתי לחםש באתרים את הפתרונות.
ורוניקה שלחה לי אתר- הוא לא עבד -__- ואז מצאתי בעצמי.
כל כך נלחצתי, ביקשתי שאבא יקרא לי את התשובות, אך החלטתי לקרוא בעצמי.
פתאום, צרחה איומה נשמעה מפי! "100, 100, 100, 100, 100, 100, 100, 100! אעהעה קיבלתי 100!"
כולם שמחו וצהלו, אבל עדיין אני זוכרת (די, זה קרה היום!) כמה הייתי לחוצה ואיזו הקלה הרגשתי באותו הרגע.
באותו הרגע שמחתי יותר מכפי ששמחתי ברגע שאמרו לי שאני טסה לרוסיה לקראת יומולדת 16!
עד כדי כך הבגרות הזאת הייתה חשובה לי, ואני מקווה שלא יורידו לי כמה נקודות שם על טעויות קטנטנות *-*
הבגרות הבאה היא בהסטוריה, 15.6, ממש בקרוב, ואילו המתכונת כבר בשבוע הבא ביום ראשון 31.5.
נשארו עוד ממש כמה מבחנים אחרונים: תעשייה וניהול, 2 מתכונות, 2 בגרויות, בוחן בספרות וזהו.
שנה הבאה יש אפילו יותא בגרויות, אני צריכה לשלוט בלחץ שלי שלא יתפתח ליותר גרוע, לא צריכה בעיות בלחץ, אני אכשיל את עצמי! ותאכלס אני לא מציעה לאף אחד להלחיץ את עצמו. מי כמוני יודע שזה לא לטובה, בשום דרך אפשרית.
זהו, פשוט צריך להתאמץ יותר, להאמין ובשום אופן לא להלחיץ את עצמי! 
.
-
אוח, לא משנה כמה אני אנסה אני לא מסוגלת להיות פסימית!
נו טוב, לא שאני באמת מנסה 
.
צריך להיות אופטימיים, כפי שכבר חפרתי בפוסט הקודם חחח:)
אני פשוט לא מדמיינת את חיי כחיים רעים, הכל טוב, הכל מצוין הכל מושלם!
איך זה אפשרי בכלל להסתכל על חצי הכוס הריקה? זה משהו שלעולם לא אבין.
החיים שלנו כל כך מושלמים, צריך לנצל כל שנייה וכל רגע בהם!
צריך להוציא את המיטב מכל יום.
צריך ללמוד, לחוות חוויות, להתאהב, להיות נאהבים, לרוקד, לשיר, להיות שמחים, מאושרים, לעשות דברים שעושים אותנו מאושרים ולא להסתכל על כל הדברים הרעים, רק' על הטובים. קבלו את זה כעצה מעולה לחיים, העצה הכי טובה שתקבלו אי פעם.
פשוט צריך להודות לבחור ההוא שיושב שם למעלה(או למטה, לבחירתכם 
) על כל יום ויום במקום הנפלא הזה שנקרא "ארץ", כל יום ויום להסתכל על העצים ולומר "וואו, כמה שהם יפים", לומר לאמא "תודה שהבאת אותי לעולם המושלם הזה- וכמובן, תודה על החרא שניקית לי כשהייתי קטנה!".
אין דבר שעושה לי טוב יותר מלראות את כולם מאושרים, גם אנשים שלא אוהבים אותי, לכולם מגיע להיות מאושרים.
לדעתי, עדיף שבנאדם יהיה שמח מאשר שיהיה עצוב, לא משנה מה קרה, לא משנה כמה, מי, מה, מו, צריך לחשוב על טוב.
זה הורג אותי לראות בנאדם פסימי!
עזבו, אני לא יודעת עד כמה אנשים מסוגלים להבין אותי.
יש הרבה אנשים שאומרים שלא הכל לטובה, אבל משום מה, אני פשוט לא מאמינה בזה:)
אני לא מסוגלת להאמין שלא יהיה טוב!
-
כמובן... תמונות, יש לי מאגר גדול מדי>.>
אז סתם כי באלי- תמונות מהסופרלנד(9.3)
ורוניקה, יולה ומישה:)
אני וורוניקה
ורוניקה >.>
יולה ומייק . שובבים.
אני ויולה^^"
אני><" וורוניקה
מישה ויולה המהממים:) אוח, הם עושים לי טוב בלב :>
זהו, אין עוד מה לומר 
סופסוףXD
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
VerKa^^
.
.
