"קחי מה שתרצי, מי יסרב לך
קחי את העולם כולו
מי יוכל לומר לך לא
אם רק תחייכי, מי לא יתאהב בך
מי שאת רוצה יבוא
אל תלכי עם מי שלא

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב

יש לך זמן לגדול, כמה יפה את
קחי את העולם כמו פרי
קחי כל מה שאפשרי
אין אחת כמוך, את כבר יודעת
שתוכלי תמיד לבחור
כל מה שתרצי לזכור

תעשי רק מה שאת אוהבת
רק מה שאת חושבת
שיהיה לך טוב

יום אחד יבוא מי שחיכית לו
מי שאת רוצה שיבוא
עם מה שאת אוהבת בו."

~

מנסה להיות אופטימית, רק חבל שזה כל כך קשה.

מנסה לחשוב שהכל קורה לטובה, שלכל דבר יש סיבה, מנסה להאמין לאנשים שאומרים לי שזה עוד לקח לחיים.

אומרים לי שלפעמים הגלגל שלנו מסתובב לדברים הטובןם ולפעמים לדברים הרעים.

לא יודעת אם זה נכון, לא יודעת עד כמה אצליח לסבול את המצב הנוכחי, לא יודעת אם בכלל אני אצליח להתרגל לעובדה החדשה הזאת.

מה לעשות? אז קשה לי. הרבה אנשים יבינו אותי. קשה לי בגלל שאחרי אתמול ציפיתי למשהו יותר טוב.

אחרי שעתיים של עירוי ואיומים של "אם לא יהיה יותר טוב עוד תגיעי לבית חולים" ציפיתי למשהו יותר טוב.

היום התחיל טוב, והתגלגל להכי גרוע שיש.

מסתבר שכל פעם מחדש אני צריכה להסתכל לפחדים הכי גדולים שלי בעיניים ולהתמודד איתם.

לפעמים אני מרגישה שזה פשוט לא הוגן. אני מנסה לעשות הכל נכון ובכל זאת לא יוצא לי טוב.

אם כבר להסתכל לפחדים הכי גדולים בעיניים, אולי הגיע זמני לבקר בגיהינום?