מבחורה רגועה,חייכנית ומלאת שמחת חיים - הפכתי לבחורה הכי עצבנית שיש ביקום.הצבא הפך אותי לכזו, ואני באמת לא מבינה איך דווקא לי קורה כל הדברים האלה. אני צריכה ללמוד להירגע, לשבת עם עצמי ופשוט לנשום עמוק.
השבועות האחרונים היו כמו סיוט אחד גדול בשבילי,
מבחורה רגישה מאוד - הפכתי לרגישה אפילו יותר.
למה?
אני שונאת להראות כמה אני חלשה. והרי ידוע שכשזולגות הדמעות, אנשים מסתכלים ומגחכים לעצמם ואומרים לעצם "זאת חלשה, אפשר להתעלל בה קצת.."
אני לא רוצה שיתעללו בי יותר.
כל כך רציתי קבע, רציתי להישאר, אבל אני לא חושבת שכבר יש טעם.
אני לא מצליחה להישאר רגועה ושמחה ליותר מכמה שעות בודדות. אנשים מעצבנים אותי, אני נעלבת בקלות מכל שטות קטנה, אני מפספסת דברים בעבודה, אני לא מרוכזת ולפעמים גם קצת מרשה לעצמי להתנהג בחוצפה.
למה הוא מרשה לעצמו להשתמש בדרגה שלו נגדי? זה בסך הכל עבודה כמו כל עבודה אחרת רק במסגרת הצבא. למה הם משתמשים בזה נגד חיילים? הוא רואה כמה שמשהו עובר עליי והוא משתמש בזה ומאיים עלי שיתן לי תלונה.
נמאס לי !! אני רוצה להוציא גימלים, בתים, פשוט ללכת..לא לחזור למקום הזה יותר.
קשה לי
אני לא רוצה יותר שיכעסו עלי, שירכלו עלי כל הזמן מאחורי הגב. נמאס לי מכל החיילים האלה שמרשים לעצמם.
אני מתגעגעת לחברות שלי, לשתי הבנות המקסימות - שאחת הלכה לאיזה קורס והשניה השתחררה. היה לי כל כך טוב איתן. היה לי כיף.
שהתקופה הזו תחזור כבר. קשה לי ככה.
-
ובנימה יותר אופטימית להיום,
פוסט יתפרסם בקרוב.
אוהבת.