אם יש דבר שהכי מעצבן בעולם הזה, זה ריבים בין בנות.
זה משהו שקורה דרך קבע בצה"ל. זה פשוט נוראי.
למה אנחנו רבות על כל מיני שטויות? בין אם זה לפתוח עיניים אחת על השניה, בין אם זה לקנא במישהי שבסך הכל קצת טוב לה בחיים, או להעיר למישהי אחר על דברים קטנים שיכולים להיות כה משמעותיים בשבילה. בטכני זה היה כל כך הרבה פעמים. המון קטנוניות, כעס ושנאה היו בינינו.
זה לא אמור להיות ככה!!
כל מי שהולכת להתגייס בקרוב,
בבקשה שתקרא את הקטע הזה, כי זה רק יעשה לה טוב בהמשך השירות. תפסיקו לריב על כל שטות, תשמחו בשביל החברות שלכם, תפרגנו קצת - זה באמת לא דבר רע! וכשמישהי אחרת מרגישה לא טוב אל תנפלו עליה, תעזרו!! אז מה אם צריך לנקות למסדר? אז מה? יש דברים יותר חשובים מזה. הגיבוש ביניכן למשל. הבריאות.
תפסיקו להיות כלבות אחת עם השניה! אל תרכלו אחת על השניה ברגע הראשון שאתן רבות! הרי ברור שתשלימו אחר כך לא? אז בשביל מה?
היו נאמנות וחברות טובות אחת כלפי השניה, תהיו מוכנות לעזור בכל מקרה. וכשמישהי מבקשת נייר טואלט, זה לא אומר שהיא מתקמצנת על שלה, אלא שפשוט היא שכחה או שנגמר לה! דיי עם הקמצנות הזו אחת כלפי השניה, הצבא לא אמור לגרום לריבים כאלו אחת עם השניה. תלמדו לחלוק, לדבר, לעזור!
אני מקווה מאוד שאצל הרבה בנות זה לא ככה,
כי כל פעם שיש דברים כאלה אצלי אני פשוט מרגישה רע. ואצלי זה קורה הרבה.
אצלנו בטייסת, זה הולך לפי קבוצות. ממש כמו בתיכון, רק יותר גרוע.
קבוצת הערסיות - אלה שמדברות כמו גברים, מאיימות על אחרים, מציקות, מופרעות.
קבוצת הפרחות- חבורה של רוסיות שלא מוכנות לדבר עם אף אחת אחרת שטיפה'לה שונה ממנה.
קבוצת בנות רגילו - אלה שמסדרות או עם כולם, או רק עם בנים (כמוני למשל)
אני מתגעגעת כל כך לימים האלה שהיתי יוצאת עם חברות לבית קפה, בשקט ובשלווה, על כל מני ענייני בנות. ועכשיו זה לא ככה. אני נטו מסתובבת עם בנים.
איפה הימים שהיו לי את החברות הכי טובות שיכולתי לספר להן הכל? איפה הן?
אוף.
סליחה על חוסר העדכונים
אני קצרה בזמן.
אני מאוד אוהבת לכתוב כאן, אני לפעמים מציצה לראות מה קורה עם הבלוג,
ואני יודעת שזה לא כמו פעם, אבל אני משתדלת לעשות מה שאפשר.
מי שרוצה, מוזמנת לדבר איתי בפייסבוק. אני יענה לכל אחת ואחת, בשמחה אפילו!
אוהבת, נועה.