בחיים שלי לא הרגשתי את הצורך הזה לכתוב כמו שיש לי עכשיו.
כל כך הרבה זמן עבר.
אני בת 25 עכשיו.
הבלוג הזה היה כל כולי ונשמתי מגיל 15 ועד 22.
ובאיזשהו שלב, החיים מתקדמים
משתחררים מהצבא, מתחילים ללמוד, מכירים אנשים חדשים, מקבלים אהבה חדשה לחיים. פשוט מתקדמים.
ואני מרגישה שהזנחתי את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם
לכתוב.
הייתי כותבת סיפורים קצרים, ואפילו כמעט סיימתי לכתוב ספר, אבל משהו עצר אותי מלהמשיך. חוסר ביטחון אולי?
הייתי כותבת טיפים. אהבתי לעזור. הייתי משוטטת שעות על גבי שעות לחפש טיפים לבנות אבודות שחיפשו בסך הכל עזרה או עצה איך להתמודד עם הבחור שלהן,ואני כל כך אהבתי את זה.
עד היום, אני בעצם..אוהבת את זה.
וכל כך הרבה זמן עבר מאז,
שיש לי כל כך הרבה ניסיון ואני מרגישה שיש דברים שעברתי ושלמדתי מהן, ואין ספק - אני התבגרתי. מה שהייתי אז, זה לא מי שאני היום.
וישרא בלוג - היה בהחלט הבית שלי,
הבית השני שלי - אליו רציתי לברוח כדי לקבל קצת שקט
אליו ברחתי כדי לדבר עם בנות אחרות שהיו צריכות עזרה בכל מיני תחומים.
אליו הגעתי כשהיה לי רעיון לסיפור חדש - שכנראה לא סיימתי אותו מעולם
ופתאום יצא לי היום לחשוב על זה
אולי מידי פעם לחזור, לכתוב פה ושם..
זה חסר.
אני מרגישה שכשאני צריכה ללכת לברוח לאיזה מקום, אין מקום אחר. אף אחד לא מבין. ולא צריך אפילו תגובות, זה נטו בשביל ההרגשה הטובה.
אז..
בשביל עצמי,
או שאם מישהו כן קורא את זה עכשיו - אני חוזרת, עם סיפור חדש :)
כינוי:
NOA Li :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
