הבלוג הזה .
מקום לברוח .
מקום שבו אפשר לכתוב את מה שאני מרגישה , בלי שלאנשים שאני מכירה יהיה מה להגיד .
אני שמחה שיש לי את המקום הזה , אחרת הייתי משתגעת .
למשל , הפוסט הקודם ?
שמתי אותו בבלוג האישי הרגיל שלי , יחד עם התמונה עצמה , מחקתי את הפוסט אחרי שניה , וכתבתי פה . . .
אני רוצה שזה ימשיך להיות המקום הפרטי שלי .
אני רוצה , כ"כ רוצה שאף אחד לא יגלה .
אם מישהו יגלה , אני ישבר , זה יהיה קשה .
אני לא רוצה לחשוב מה יהיה אם . . .
אבל זה בא לבד . . .
זה מוזר .
לפני שבועיים - שלושה הבלוג הזה היה סתם מקום לכתוב בו דברים אישיים , עכשיו , אני פה המון , שיניתי עיצוב , אכפת לי מהבלוג הזה , בדיוק כמו מהבלוג הרגיל שלי .
אני משתגעת , אתמול לא הרגשתי טוב , הרגשתי ממש ממש רע . . .
אבל החלטתי להתעלם , ודווקא שהייתי צריכה לשים את הראש על מישהו , לנוח קצת , חברה שלי לא הרגישה טוב , ורציתי לעזור לה .
אחרי זה , נעמה הייתה בדיכי , ואני בחיים לא ייתן לה להיות בדיכי . . .
וככה יצא , שאני לא הרגשתי טוב , ממש קרובה להתעלפות , איבוד כוחות , ועוזרת לכולם .
אני צריכה להתחיל לדאוג לעצמי קצת . . .