unperfect

זה כ"כ מוזר , מאז שאמרתי את זה , שהוצאתי את זה מהפה שלי אני לא מפסיקה לחשוב על זה . . .

חשבתי על זה גם לפני , אבל אחרי שאמרתי את זה , זה לא עוזב אותי . . .

מה שאמרתי זה קצת מסובך . . .

אני ילדה שרואים אותה עם המון ביטחון עצמי , לא נותת לאף אחד להשפיע עליה , לא שמה זין על אף אחד , ואומרת כל מה שיש לה בפה , לא מתביישת מאנשים זרים , מדברת עם אנשים שגדולים ממנה , ועוד כל מני דברים כאלה . . .

אבל אני יודעת , שאני לא כזאת .

אני יודעת שאני ילדה ביישנית ומסכנה , אותה ילדה שהייתי כל היסודי .

ביסודי , לא היו לי הרבה חברות , הייתי המון לבד , ובנים ? לא חשבתי שאי פעם אני ידבר איתם בכלל .

בתחילת כיתה ז' אמרתי לעצמי " די , אני חייבת להשתנות , לשנות את מי שאני , להדחקי את 6 השנים האחרונות ולהיות הגר החדשה . "

מאז תחילת כיתה ז' , עד עכשיו , אמצע כיתה ח' , אני הצלחתי בזה , אבל כבר לא יכלתי יותר , הייתי חייבת לספר למישהו מי אני באמת , לספרי למישהו , שלא היה איתי ביסודי , מישהו שאני הייתי בטוחה , יהיה מופתע . . . סיפרתי לנעמה , כי בכל זאת , היא החברה הכי טובה שלי , זה התחיל מזה שאמרתי לה שאני רוצה לספר לרועי שאני אוהבת אותו , ואמרתי " אני פשוט ביישנית מדי בשביל להגיד לו את זה " ואז נעמה התחילה לגחך כזה , משהו שאומר " הגר?! את ביישנית?נו באמת . . . " וידעתי שזאת תהיה התגובה , במיוחד התגובה של נעמה , כי היא ילדה ממש ביישנית . . . אז סיפרתי לה הכל , איך הייתי ביסודי , על זה שאני פשוט שונאת את האישיות שלי , שאני רוצה להיות מישהי אחרת , מישהי שאני לא , וזה מצליח לי , אבל זה לא אמיתי , אני שונאאאאאאאאאאאאאת את האני האמיתי שלי , ולא אכפת לי מה אומרים , אני לא רוצה להיות כזאת , ובאמת , מאז כיתה ז' השתנתי נורא , יש לי המון חברות , אני נחשבת מקובלת , וגם ידידים בנים לא חסר . . . אני משחקת כדורעף , ונהנת מכל רגע , בלי לחשוב כל שניה על איך אני נראית בעיניי אחרים , יש לי חברה הכי טובה אמיתית שאני חולה עליה , כיף לי בקיצור , הצלחתי להדחיק את האני האמיתי , אבל הכל עלה בי שוב , ואני לא נפסיקה לחשוב על איך שהשתנתי , ועל איך שכל שניה בחיים שלי לא אמיתית . . .