המסע המופלא 2 - הבריחה הביתה
בלילה, חושך וקר, ערפל סמיך מסתיר את קצה הרחוב.
"הוא" הלך עם חולצה לבנה ומכנס כחול כהה, עיניו מפגינות ביטחון. חיוך ערמומי על פיו.
הוא לאט לאט הגביר את קצב צעדיו, מראהו היה כמו של חוקר, שיער ארוך כמעט עד הכתפיים, פוני קצר יותר וכל השיער חלק לגמרי בצבע שחור.
אפו היה קטן ובקושי בולט, כעת הוא הלך ממש מהר.
היה אפשר לחשוב כאילו אינו יכול לרוץ, אך חייב להגיע לאנשהו משום-מה במהירות המרבית...
ואז, ממש לפני שהרחוב נגמר בצומת T, הוא פגש עוד אדם. אדם שמן עם שיער קצוץ, עיניו סגורות למחצה, אחד שלא נעים לפגוש בלילה ברחוב.
כשהאיש השמן שם לב אליו, הוא התעורר וחייך חיוך מרשע במקצת. "הבאת את זה?" שאל בקול מתחנחן, צרוד מעישון ומתנדנד בשכרות.
"הוא" אמר בקול צלול ובטוח "מצאתי סוף סוף. אבל-יש עוד כמה בעיות.. אם תתן לי עוד קצת זמן-" "אין עוד זמן!" צעק האיש השמן ותפס ביד של "הוא"
"נגמר הזמן! אני צריך את הכסף!!" "אבל עדיין לא קיבלתי את הערכּה! אין לי אותה פה לא אכפת לי כמה הון תרוויח ממנה וכמה כסף תתן לי"
האיש השמן היסס מעט, לבסוף אמר "אין לי סבלנות, נתתי לך יותר מידי זמן! לא הייתי צריך לבטוח בך.. אין לי כסף לקנות עוד וודקה אפילו אין לי!"
"אני אלווה לך, רק שתתחשב בהלוואה כשאתה מוכר את הערכה, אני רוצה שתוריד את הסכום" "לא אכפת לי מה תעשה! תתן לי אותה כבר!" "רק אם תבטיח!"
האיש השמן בהה רגע באוויר, כאילו חישב משהו, התמהמה ואז אמר "בסדר. העיקר שיהיה לי וודקה".
"הוא" נתן לו מעט כסף, מספיק לכמה וודקות, האיש השמן התסכל על הכסף במבט חומד וחטף אותו.
"תודה.. לא הייתי מסתדר בלעדיך" הוא נראה כאילו הוא מדבר יותר אל הכסף "סוף סוף אתה חושב בהיגיון, האקו" האקו פנה ללכת משם "אה ו.. אם לא תביא לי את זה מחר אני מבטל את העסקה!" אמר האיש השמן בנחירה קולנית. האקו פנה ורץ משם, ממהר חזרה לבית הלינה.
מקווה שאהבתם את תחילת הסיפור..
ג'ייק
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
