עידכון של יום אחרי בצהריים(אין לי כח לבדוק תאריך ושעהב נו, השעה 16:00, אין לי כח לבדוק רק תאריך וכן, אני יודע שבזמן שאני כותב את השורה הזאת יכלתי לבדוק אותו איזה 20 כולל כל פעם שמחקתי טעויות וזה אבל אני פשוט עצלן מדיי):

מרושם שהתקבל מגורמים תוך גופניים בדקות האחרונות התבקש ממני למסור שפוסט זה אינו מתיימר ליהיות פוסט בכייני מכל סוג שהו, הוא נכתב כשהייתי עייף מדיי כדי להתבכיין על משהו בכלל, בקושי הבנתי מה אני כותב אז אבל אני לא לוקח שום דבר ממה שכתבתי בחזרה, להפך, פוסט מצויין.

והנה אני שוב יושב לי מול מקלדת בין לימוד מתמטיקה, משחק כדורעף, עשיית פרוייקט באינטרנט, עשיית שטויות, התבטלות צפייה ב TV ועוד כל כך הרבה דברים.

והנה הגיעה לה חופשת פסח, ובתוך ההתלהבות והשמחה הבלתי פוסקת של אנשים בנוגע לחופשה הזו, אני יושב לי ולא קולט למה הם כאלו שמחים.

בישבילי החופשה הזאת מסמלת את ההתקרבות בצורה הכי קיצונית לבחינות הבגרות והמגן, אנ י לא יודע איך אני אתמודד עם הלחץ בשנה הבאה כשאני לא מפסיק לחשוב על זה גם השנה.

הזמן רץ אחורה, השעונים מכוונים, השניות רצות, הימים מתחלפים, מתקרבים לבחינות, למטרה הסופית של 9 וחצי השנים האחרונות של החיים שלי, אולי אפילו של כל ה 16,

ואולי זו ההטפה הקשוחה היא האחראית על הלחץ המוגזם, הזרקת החומר לתוכנו בלי שום היגיון, בטענות שזה בעצם מה שייקבע את שארית החיים שלנו.

אני לא יודע אם אני אדם חלש, אבל אני בהחלט מרגיש חסר אונים מול המערכת שתפקידה ומעשיה הם ליישר קו בין כל האנשים השונים בצורה מדהימה אחד מהשני, בטענה, עלובה למדיי יש לציין, שזה ידע חובה ושהם מחנכים אותנו.

אני זוכר איך סיפרו לי שכולם שונים זה מזה ולכן מערכת החינוך שלנו נותנת ביטוי לכולם בתחומים שלהם, ורק עכשיו אני רואה מתחת למסכה המטעה למדיי, היא כמעט בילבלה אותי.

ואכן, זה מה שהיא עושה, היא פועלת מצויין, הכל מתקדם בדיוק לפי איך שתכננו, אדם סיים בית ספר, תעודת הבגרות שלו תלווה אותו בהמשך חייו, במשך הלימודים זו כל המטרה, ללמוד הכל, ללמוד כמה שאפשר, בלי הבדלה של עניין או העדפה.

תעודת הבגרות היא לכאורה מה שקובע לרובנו את העתיד, היא החותמת שהשאירו עלינו לאחר שעזבנו את בית הספר שמטרתו הייתה להפגיז בנו בידע שאולי שבכלל אינו דרוש לנו, אבל זה מה שהם קוראים לו חינוך.

וכן אני יושב פה וכותב את זה, בו בזמן, המערכת הזאת ממשיכה לפעול, היא לא מפסיקה לפעול אף פעם, גלגלי השיניים מסתובבים כבר שנים בלי הפסקה, ממש כמו שעון שוויצרי ישן, כמות המאמצים שמושקעת בהפעלה של המערכת הזו היא עצומה, היא אולי לא מוצדקת, אבל העצירה היא בלתי אפשרית.

והנה, עוד מאות אלפי נערים ונערות ייגשו לבחינות הבגרות גם השנה, גם השנה מאות אלפי ראשים לחוצים ישננו חומר שירד לו עמוק לתוך החלק שמסומן ב"זבל לא שימושי" בתוך המוח שלהם מספר שעות לאחר שיעזבו את אולם הבחינה, הם לא ייזכרו אפילו מילה מכל החומר, מצידם הם יעדיפו לחגוג לכבוד סיום בחינות הבגרות לשנה הנוכחית, בישביל חלקם זה יהיה סיום כל הבגרויות, תיגשו אליהם, תשאלו אותם חומר ששיננו שנה או שנתיים לפני, אם הם עדיין זוכרים אותו בואו אליי לקבל 200 שקל, אכן, רובם המוחלט פרט ל כמה בודדים לא ייזכור גם לא רבע מהחומר שלמד בלחץ אדיר שנה לפני, אבל את מי זה מעניין בעצם? העיקר שנקבל תעודת בגרות טובה.

וואו זה היה פוסט...

מי יודע, אולי זה בעצם גיבוב של שטויות מה שרשום פה למעלה, אולי מחר אני אתעורר ואחשוב על כמה דפוק הייתי 12 שעות לפני,

גם אם לא, אני כל כך קטן מול המערכת, כולנו כל כך קטנים מולה, כל כך קטנים, פשוט נמעכים תחתיה, כי מה אנחנו כבר יודעים, אנחנו עוד ילדים.