הלב פועם מהתרגשות.
עבר כלכך הרבה זמן ויש כלכך הרבה מה להגיד.
לא ציפיתי שזה יישאר, חשבתי שמבטלים אותם מתישהו..
כלכך הרבה זמן..
המשכתי בחיי ונותרתי כשהלכתי. התבגרתי. הבנתי שהשתנתי לפני כמה דקות, שעות, ימים.
מי באמת סופר.
נאמרו הרבה דברים על נפשו של האדם. איפה היא נמצאת/שוכנת/...
האם היא בכלל קיימת.
מי אנחנו ומה מטרתנו בעולם הזה או שאולי זה אולם.
היא בדיכאון וזה מצליח להגיע אליי ויוצא מזה שאני בדיכאון ממנה. לפחות אני עושה משהו עם זה.
אני לא עושה כלום. אני מסתגר וחי חיים של אחרים.
הזמן רודף אחרי כולנו. אחריי הוא רודף קצת אחרת.
הרצון הבלתי נלאה שלי להתבדלות.
אני שונה, אני מיוחד.
אני לא צריך איש.
אבל אתה בהחלט רוצה.
וזה קשה וזה מציק.
שאתה לא יכול פשוט ללכת למישהי ולהציג את עצמך ולהגיד לה תודה רבה שאת פה.
כי איפשהו במוח שלי אנחנו ביחד. ואנחנו מאושרים. אני מאושר .
אני חי במצב של בסדר.
מה שלומך? בסדר.
מה המצב? בסדר.
איך החיים? בסדר?
אני לא בסדר. אני לא שלם עם עצמי. ובייחוד לא עם הסביבה שלי.
אני רוצה להשתנות ולשנות ולעשות.
אני רוצה להיות קיים.
יותר מהערת שוליים במחברת של מישהו.
וזה מצחיק וגם עצוב שאיכשהו אני תמיד חושב עליהן.
האם אדם הוא יותר מהרגשות שהוא חווה?
יותר מהחשמל שזורם בגופו וגורם ללבו לפעום?
האם אנחנו יותר?
אנחנו שולטים בגורלנו.
כלומר שגורל לא קיים. הוא לא כתוב בשום מקום. אתה, אדם כותב את מה שתעשה ומה שייעשה ומה שצריך...
אני צריך...
כלכך הרבה. אני צריך פסיכולוג. אני צריך חברה[סביבה.] ואני צריך חברה[קירבה.].
אני רוצה להשתנות להפוך לאחר להפסיק להיות אני ובעצם להיות אני.
להוציא את האדם הפנימי ולהפוך אותו לחיצוני ושכולם יקבלו אותו.
אבל חינוך מעצב את דמותנו וחינוך עלול להוביל למפלה.
ניצחון הרוח על פני החומר.
אנחנו חומר.
אנחנו רוח.
אנחנו היצור המושלם?
אז למה הכל צריך להיות מאבקים.
היא מושלמת. אני מתחבר אליה. אבל היא לא מציאותית. מושלמת.
עוד אחת לאוסף הבלתי אפשרי.
אתה בודד ואתה מסכן.
אתה לא בוכה ואתה רוצה.
כאב פיזי/כאב נפשי.
חומר/רוח.
היית מעדיף להיות חבר לכולם ולהישאר בלי צל של אישיות.?.
כל העולם במה. מזויף.
וכולנו השחקנים. מזויף אפילו יותר.
כי במה אפשר לעצב, לצייר לצבוע להגדיל להקטין להרים להוריד להפוך ליפה. והכל יהיה זיוף. כי הקרש עדיין רופף וחורק והשריטות מעמיקות עם כל יום והאבק מצטבר והבד מתפורר.
ואדם? שחקן? הוא נהנה? הוא מזייף. הלבוש האיפור הקול התנועה היחס הרגש המחשבה. לא שלו. של מישהו אחר שככל הנראה מת ממזמן.
כי כולנו איבדנו יצירתיות.
אני התיעוב העצמי של ג'ק.
מתחת לכל השקרים ישנה אמת אחת.
ולך אין אפילו את זה.
כי שכחת.
כי ויתרת.
כי עזבת.
כמו תמיד.
כמו שכולם עושים.
אז אתה לא מיוחד. ובכל זאת...
היא בדיכאון ואתה בדיכאון ומסביב יש אחד שלא יודע לבטא את עצמו ואחת שבורחת ואתה באמצע לא יודע להרגיש ולא יודע להביע ורוצה לברוח ולא יכול כי אתה סגור.
אני אשבור לך את הפרצוף.
כבר שברת לי משהו אחר.
איך ממשיכים מפה?
אהבה למישהי שלא באמת קיימת. ורצון להיות עם משהי ש.. אין סיבה לא להיות איתה פרט לכך שאתה מפגר.ופחדן.וחושב שלא מגיע לך מה שאתה רוצה.
מסתפק במה שיש כשמשיש יהרוג אותך.
מי מסתכל מתחת לשטיח?
רוצה להיות ילד ולא יכול.
רוצה להיות מופרע. להשתולל להנות.
לקרוע קצת בגדים.
להפוך את הסלון למבצר.ולהילחם בכוחות הרשע.
התמודדות.
הירח מראה לנו רק צד אחד שלו. את הצד השני הוא שומר לעצמו.
במקומות אחרים אנשים אחרים רואים את הצד השני של הירח והם לא יודעים שגם אנחנו מסתכלים.
שני צדדים לאותו מטבע. כשאחד פונה לכאן והשני פונה לשם.
אני יושב לי. ומחכה במקום לפעול. כי אני מפחד.
מתי מישהו יראה צד אחר שבי.
מתי מישהו יחליט שאני מספיק טוב בשביל לחקור.
אני גם פה וגם שם.
כשאני רק רוצה להיות.
בחירות זה שטויות.
אם אני בעצמי לא עושה מה שאני רוצה וחושב שנכון לעשות
איך אני אמור לצפות מאנשים לעשות זאת ולחשוב שאני מכיר אותם בגלל זה.
אנחנו אנשים אינטרסנטים.
ואני רוצה להיות יותר.
כנות ואדיבות.
להפסיק עם הבולשיט.
נראה לאן נגיע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Alone in th Dark