| 8/2008
פרק 3 D:
אנחנו נורא שמחות שיש תגובות חיוביות D: הינה פרק 3 תהננוו3>
"אז אתה הולך מפה מחר" אמר לי הרופא אחרי כמה בדיקות מעיקות.
"תודה ד"ר" אמרתי לו, והוא יצא מהחדר ...
אחרי כמה דקות כשאני בוהה בקיר, שמעתי רעשים מחוץ לחדר.
"ג'ו ?" שמעתי מישהי קוראת לי, יצאתי החוצה, גדוד של מעריצות עמדו שם, וחיכו לי .
"אממ היי" אמרה מישהי מבין כולן ...
"באנו כדי לאחל לך החלמה מהירה והבאנו לך מתנות" אמרה אחרת, ואז הן הביאו לי מיליון מתנות, והרבה חיבוקים .
נכנסתי לחדר אחרי חצי שעה, שבה הצטלמתי וחתמתי לכולן, זה היה מעייף, ומעצבן.
אחרי שניות נכנסה אמילי, הייתי מופתע, מכיוון שהיא נכנסה לחדרי, לבד, בלי שביקשתי ממנה .
"ג'ו, מי אלו ?" היא שאלה אותי, הרגשתי שהיא לא הייתה שקטה, ושמשהו הפריע לה .
"אה.. אלה ? מעריצות" אמרתי באדישות, כמעט ששכחתי שהיא איבדה את הזיכרון...
"מעריצות ?" התפלאה, והביטה בי בעיניים שואלות .
"תקשיבי, אז דיי מפורסם, כיאלו, אני והאחים שלי, פגשת אותם, ניק וקווין, ישלנו להקה, וסדרת טלוויזיה, הוצאנו סרט" אמרתי ברצף, ורק היא ישבה והקשיבה ...
"ואת, את באת לכל הופעה שלנו, ותמכת בנו והיית שם, למרות המעריצות, למרות שראית את אותה ההופעה יותר מ-20 פעמיים" אמרתי לה, מנסה לעורר את זיכרונה .
"ספר לי קצת על עצמי" היא ביקשה ממני, וחייכה, את החיוך שאני אוהב, זה שתמיד גורם לי לחייך שוב, את אותו חיוך שראיתי לפני ה....תאונה .
"אז ככה, את ואני הכרנו בעצם לפני שנולדנו, האמהות שלנו החברות הכי טובות, אנחנו גדלנו יחד, לא נפרדנו כמעט לשנייה... היינו ילדים, מאושרים אני מניח, אחרי כמה שנים, התחיל עניין החברים וחברות, בהתחלה זה היה מוזר, אבל אחרי שבוע כבר כולם ידעו, שאנחנו חברים, אחרי חודש התנשקנו, נשיקה ראשונה, של שנינו, זה היה...... זה היה מדהים, אני לא יכול לתאר את זה כרגע, אבל אני בטוח שתביני" סיפרתי לה, והיא הסתכלה עלי, לא הסירה את מבטה... היא סמנה לי להמשיך, וזה מה שעשיתי .
"טוב, אז אחרי כמה שנים שאנחנו היינו מאושרים יחד, בלתי נפרדים, לא רבנו בכלל, ואם כן זה היה על שטויות ובצחוק, גרמת לי אושר, וכנראה שאני לך, עם הזמן הקמנו להקה, ניק קווין ואני, היא בהתחלה לא כ"כ הצליחה אבל אחרי שנה, טוב הכל נהיה שונה, היו לנו הופעות, ומעריצות, וראיונות, ולא נחנו לרגע... אבל את תמיד היית שם, לכל ראיון והופעה היית באה, ותומכת בנו, בי . היית מחזקת אותי, נותנת לי כוח כל פעם מחדש... ואז, יום אחד, החלטתי שזהו, אני רוצה להתחתן איתך, לא להיפרד ממך, לדעת שאת רק שלי, למרות שידעתי את זה, אז לקחתי אותך לבקתה קטנה, ליד אגם גדול, אהבת את המקום הזה, מאוד .
אחרי יומיים שהיינו שם, הצעתי לך להתחתן איתי" אמרתי וחייכתי אליה, נבוך קצת . "איך זה היה ?" היא שאלה, המשיכה להביט בי, הרצון שלה לדעת עוד ועוד גבר ..
"זה היה בלילה, היינו ליד האגם, ישבנו, הרגלים שלנו היו בתוך המים החמימים, והוצאתי את הטבעת, אתר ישר ראית את זה, והתחלת לבכות, לא הפסקתי להגיד מילה אחת, וכבר אמרת לי 'בטח שאני אתחתן איתך' ונישקת אותי, נשיקה ארוכה וממכרת, אני זוכר אותה בדיוק... כשחזרנו כולם אמרו לנו מזל טוב, ואז החלטנו לנסוע לבית של אימך, להודיע לה על האירוסין, אחרי שבוע כבר ארזנו מזוודות ונכנסו למכונית, ואז ......." הפסקתי, היה לי קשה להמשיך, היא כבר יודעת את ההמשך, ההמשך ה...נוראי הזה .
"וואו" היא ענתה, על פניה לא הייתה שום הבעה, היא רק התבוננה בי, מנסה לעקל את כל מה שסיפרתי לה .
"כן, וואו" עניתי לה, וחייכתי אליה, הפעם חיוך אמיתי ."היינו בכל מצב ביחד?"שאלה "בכל מצב,בכל רגע,בכל שנייה" אמרתי והסתכלתי עליה "אני ישמח ללמוד לאהוב אותך מחדש" אמרה התקרבנו אחד אל השני היא חייכה אליי חיוך קטן ואני החזרתי לה בחיוך ,כמה שרציתי לנשק אותה באותו רגע , ליטפתי את פניה , והיא חיבקה אותי ,חיבוק חם ואוהב ,כמה שהתגעגעתי לחיבוקים האלו שלה , כמה התגעגעתי לאהבה שלה שעטפה אותי , "אני מצטער" אמרתי "על מה?" שאלה " על זה שנהגתי בכביש כמו אידיוט וגרמתי לך לכל זה" אמרתי בעצב "אתה לא אשם " אמרה ,כמה שרציתי להאמין לה ,אבל הלב והראש לא נתנו לי להאמין לה ,ידעתי שאני אשם , שנהגתי כמו דביל , שלא הסתכלתי , שבאשמתי כמעט איבדתי את אהבת חיי .
-
"אני חיכיתי לך ליד העץ הגדול והבודד בפארק,התיישבנו שנינו אחד מול השני מסתכלים אחד לשני בעיניים ,חיבקתי אותך...חיבוק חם ואוהב התקרבנו אחד לשני ,פה הייתה הנשיקה הראשונה שלנו "אמרתי בעוד אמילי מרותקת למילותי לכל הסיפורים שסיפרתי לה ,עלינו מאז שהם היו קטנים " מתי נהפכת לסלבריטי?"שאלה "לפני שנתיים בערך" אמרתי "איך זה קרה?"שאלה "קווין ניק ואני הלכנו יום אחד לערב קריוקי לכבוד היום הולדת של ניק איזה צייד כישרונות שמע אותנו והחליט שאנחנו השלישייה שהוא חיפש" אמרתי "תשיר לי" אמרה אמילי לפתע היא הסתכלה עליי מצפה שאני יתחיל לשיר , "אני יחשוב איזה שיר לשיר לך" אמרתי וחייכתי אליה "אני ישיר לך את וואן יו לוק מי אין דה אייז " אמרתי וראו כמה שהיא מתרגשת היא חייכה אליי התחלתי לשיר "אתה שר מדהים" אמרה וחיבקה אותי "תודה" לחשתי לה
-
אחרי שבוע
"אוקי ,הגיעו התוצאות של הבדיקות ואפשר לשחרר אותך" אמר הרופא , שהוא אמר את המשפט הזה מילאה אותי תחושת אושר "איזה כיף!"אמרה "אז אימא אני באה לגור אצלך נכון?"שאלה אמילי "את מזמן כבר לא גרה איתי ,את גרה עם ג'ו.."אמרה לילי "אה..." אמרה אמילי "את יכולה להמשיך לגור שם אני יגור אצל ההורים שלי זאת לא בעיה" אמרתי "אבל...אני..לא נעים לי..." אמרה אמילי "זה הבית שלך , אל תדאגי " אמרתי "אבל אה..." התחילה "זה בסדר, אני ילך לישון אצל ההורים שלי זה לא בעיה" אמרתי ולבסוף אמילי השתכנעה "אני יקפיץ אותה " אמרתי "אוקי שמרו על עצמכם" אמרו דניס ולילי ופנו כל אחד לרכבו צעדנו אני ואמילי אל עבר האוטו שלי "זה פה" אמרתי אחרי חצי שעה נסיעה והצבעתי על בית גדול "תודה" אמרה וחיבקה אותי "מחר אני רוצה לקחת אותך לטיול קצר , תהיי מאורגנת ב-5 אחר הצהריים" אמרתי וחייכתי אליה היא חייכה אליי ולאחר כך אמרה "אוקי,אני יהיה מאורגנת ב-5 ,צריך להביא משהו מסוים?"שאלה "לא אני ידאג להכל" אמרתי ונתתי לה את המפתחות לבית היא סגרה את דלת האוטו ונופפה לי לשלום ונכנסה לבית 'איזה בית מדהים' חשבה לעצמה אמילי ברגע שכף רגלה דרכה בבית היא התחילה להסתובב בבית עד שעצרה מול שידה עם הרבה תמונות שלה ושל ג'ו ,בכל התמונות הם חייכו ,ראו כמה מאושרים הם היו ביחד ... אמילי פרצה בבכי ,היא כעסה על עצמה ששכחה את הכול ,את כל העבר שלה ...ועכשיו היא צריכה לחיות רק עם ההווה.
-
למוחוורת
אמילי הייתה מאורגנת בדיוק בחמש ,היא ישבה בסלון וצפתה בטלוויזיה אחרי כמה דקות נשמע צלצול בדלת 'זה בטח ג'ו' חשבה לעצמה אמילי ופתחה את דלת הבית "את מוכנה?"שאלתי "כן" ענתה ישירות היא חייכה אליו והוא החזיר לה בחיוך גדול "לאן אתה לוקח אותי?"שאלה בזמן ששניהם נכנסים לאוטו "סוד" אמר לה אחרי שעה של נסיעה הם הגיעו לאגם גדול ומדשאות מקיפות אותו לאמילי הייתה תחושה של דה ז'ה וו כאילו היא הייתה שם כבר פעם ,"מזה המקום הזה?" שאלה "אחד המקומות היותר חשובים בעבר שלך" אמרתי לה "זה מקום מדהים" אמרה לפתע עברו לה כמה פלאשבקים בראש ,היא ראתה אותה ואת ג'ו שטים באגם ,טבעת ,חיוכים משני הצדדים ,חיבוק,אהבה, אושר היא הסתכלה על ידה ראתה את הטבעת שראתה בחיזיון ונפלה ארצה.
| |
פרק 2 D:
הינה לכם פרק שתייםD;
"אני יכול לראות אותה?" שאלתי את הרופא
"עדיין לא , שיתאפשר נודיע לך " אמר הרופא ויצא מהחדר
החלטתי שלא אכפת לי , רציתי לראות את אמילי , אמילי שלי ואני יראה אותה ,לא משנה מה ,לא משנה מה יגידו ,לא אכפת לי, קמתי מחדרי והתחלתי ללכת לכיוון חדרה שהיה די קרוב אל חדרי , ידעתי את מיקום חדרה טוב מאד , מרוב השהייה שלי מחוץ לחדר,מביט בה , שכובה על המיטה , מחוסרת הכרה ,לא יודעת מה הולך סביב, כל כך יפה ותמימה , כמה שאני אוהב אותה ,כמה שאני מפחד לאבד אותה ,פתחתי בשקט את החדר והתקרבתי למיטה שלה , ישבתי על הכסא שהיה על יד המיטה והחזקתי לה את היד , חזק ,כדי שאני לא יאבד אותה .
"אמילי שלי" אמרתי "אל תעזבי אותי , אני לא רוצה לאבד אותך , לא עכשיו , אני כל כך אוהב אותך"
ליטפתי את פניה והבטתי בעיניה העצומות "אמילי שלי" לחשתי לה תוך שניות נפתחו עיניה של אמילי "אמילי שלי , את לא עזבת אותי" אמרתי בהתרגשות ונשקתי על מצחה "מי אתה? , איפה אני?" אמרה בעודה בוחנת את המקום עזבתי את המקום ורצתי לקרוא לרופא "היא התעוררה" אמרתי מתנשף שנינו חזרו אל החדר ,הרופא ואני "היא קיבלה מכה חזקה בראש , אני חושב שהיא איבדה את הזיכרון" אמר הרופא לאחר שערך לה כמה בדיקות "מה זה לא יתכן!!"אמרתי והתחלתי ללכת סחור סחור בחדר לבסוף התיישבתי לידה "אמילי שלי , את לא זוכרת אותי?"שאלתי וליטפתי את פניה "מי אתה ?" שאלה בעודה מנסה להיזכר מי הדמות שיושבת לידה "אני ג'ו , השם לא מזכיר לך משהו?" שאלתי בדאגה "מי אתה?" חזרה "אני ג'ו הארוס שלך , אנחנו היינו אמורים להתחתן , נסענו לאימך כדי להודיע על ארוסינו והחתונה הקרבה , בדרך נכנס בנו רכב ואיבדתי שליטה על המכונית ונכנסו בעץ" הסברתי לה את האירועים האחרונים "אני אהבתי אותך?" שאלה אמילי "כן,מאד,היינו כל כך מאושרים ביחד,מאז שאנחנו קטנים נשבענו אחד לשני ,שזה יהיה לתמיד" אמרתי והחזקתי את ידה " מה השם שלי?" שאלה "אמילי" עניתי "אני כל כך אוהב אותך , בבקשה תנסי להיזכר" התחננתי לפניה " אני לא זוכרת כלום" אמרה והתחילה לבכות חיבקתי אותה ,חזק ,אולי זה מה שיגרום לה להיזכר "אני כל כך אוהב אותך" הזכרתי לה כל הזמן
"דוקטור מה מצבה של אמילי?" שאלה לילי "מצבה טוב ,היא חזרה להכרה ,אבל היא איבדה את הזיכרון ,היא לא זכרה אפילו את השם שלה" אמר הרופא "הבת שלי" אמרה והתיישבה באחד הכיסאות מפחד שתתעלף "זה היה אמור להיות אחד מהימים המאושרים בחייה" אמרה ודמעות התחילו לזלוג מעייניה.
ג'ו ישב שבור ליד המיטה של אמילי ,אמילי נרדמה לפני כמה דקות אבל הוא לא עזב אותה לשנייה ,היא הייתה יותר מדי חשובה בשבילו ,הוא רצה שהיא תזכור אותו בסוף ,שהם יחזרו לאהוב ולהיות ביחד ,להתחתן ולהקים משפחה עם ילדים ,לעשות חתונה גדולה , עם כל מי שאוהב אותם ואכפת לו מהם , הוא ליטף את פניה ,הסתכל עלייה ישנה , 'כמה שהיא יפה' חשב לעצמו 'כמה שאני אוהב אותה' הוא נשק לה על הלחי והמשיך להסתכל עלייה "אני לא רוצה לאבד אותך" אמר בלחש
"אני יכולה להיכנס?" שאלה לילי "כן,כן בטח" אמרתי וקמתי מהכיסא , מפנה אותו כדי שתוכל לשבת "היא זוכרת אותך?" שאלה בעודה מתיישבת על הכיסא "לא היא לא זוכרת כלום ,אפילו את שמה היא לא זכרה" אמרתי בעצב "ג'ו אני יודעת כמה אמילי חשובה לך ,את צריך להיות איתה בכל רגע כדי שהיא תזכור אותך ,אתה תראה הכול יחזור לקדמותו ,תתחתנו ותקימו משפחה כמו שהבטחתם אחד לשני בפעם הראשונה שנפגשתם שהייתם קטנים" אמרה לילי "אני מקווה" אמרתי ויצאתי מהחדר לפתע הבחנתי בקווין מתקרב אלי עם תיק קטן "הבאתי לך בגדים להחליף,אתה עדיין עם הבגדים של אתמול" אמר "תודה" אמרתי "מה שלומה?"שאל "היא לא זוכרת כלום , היא איבדה את הזיכרון" אמרתי למרות שרציתי לשכוח את זה המילים 'איבדה את הזיכרון' הדהדו בראשי כול פעם ששמעתי את צירוף המילים הזה הרשתי צביטה כואבת בלב "אל תדאג ,הכול יחזור להיות כמו שהיה ,אתם תחזרו ותבנו משפחה ויהיו לכם ילדים קטנים "אמר קווין וחיבק את אחיו ,דבר שהם לא עושים לעיתים קרובות.
"ג'ו אתה בסדר?" שאלה אימו ברגע ששמעה את הבשורה המרה ,היא הייתה בחו"ל ,טיול עם אביו לזכר הימים הטובים ואז התקשר ניק והודיע לה מה קרה והיא עלתה על הטיסה הראשונה ארצה "היא איבדה את הזיכרון ,אימא , היא שכחה אותי.." אמרתי בעצב המילים האלה 'היא שכחה אותי' היו כמו סכין בלב בשבילי,הייתי שבור ,מרוסק ,לא היה לי טעם לחיות בלי אמילי שלי , היא הייתה חלק מהחיים שלי , חלק גדול מהחיים שלי.
"ג'ו, יחזור לה הזיכרון, וגם אם לא, אתה תגרום לה להתאהב בך מחדש, כמו...כמו הפעם הראשונה, אתם תתחתנו, כמו שרציתם, והכול יהיה טוב, תאמין לי" אמא אמרה לי, קולה היה עצוב, ודמעות היו על פניה .
"כולם אומרים לי את זה" מלמלתי, קולי היה שבור, לא ישנתי, לא אכלתי, לא שתתי, רק חיכיתי שאמילי תחזור אלי .
היא חיבקה אותי ולחשה באוזני "אל תעזוב אותה ג'ו, אף פעם אל תעשה את זה" מלמלה ...
"בחיים לא" עניתי לה והלכתי להחליף בגדים ..
כשחזרתי ראיתי שכולם נמצאים בחדר שלה, של אמילי .
"היי ג'ו" שמעתי אותם קוראים לי, אמילי נראתה מבוהלת קצת, וחייכה חיוך מזויף, הכרתי אותה יותר מידי טוב.
כשנכנסתי היא הביטה בי, בעיניים הכחולות והעמוקות שלה, היה לה מבט אחר, שונה .
מבט שלא הכרתי, אך ישר ניק ניער אותי מהמחשבות האלה...
"ניסינו" הוא אמר וטפח על גבי, הוא בחיים לא עושה את זה.
"טוב, בואו נתן לגברת אמילי לישון קצת" אמר הרופא כשהוא נכנס לחדר .
בלי שאלות מיותרות יצאנו משם, הבטתי באמילי שוב, אבל היא לא הביטה בי בחזרה, היא רק מלמל משהו לא ברור, והסתובבה ..
"עכשיו אלייך אדון ג'ונאס" אמר אותו הרופא ..
"מה איתי ?" שאלתי והבטתי בו .
"אנחנו הולכים לעשות לך כמה בדיקות" הוא ענה לי והוליך אותי אחריו, אחרי חצי שעה של בדיקות, נכנסתי לחדר שלי, הוא היה ריק, כולם כבר הלכו, בטח לנוח ..
הייתי עייף אבל זה לא היה לי משנה, הלכתי לחדרה של אמילי, היא כבר הייתה ערה וצפתה בטלוויזיה .
"היי" אמרתי ונשענתי על הדלת .
"אממ ... היי תיכנס" היא ענתה לי בקול רועד טיפה, חושש .
"את ..... את בסדר ?" שאלתי אותה והתיישבתי ליד המיטה שלה,
"אני מרגישה כבר יותר טוב" היא ענתה, ספק היה בקולה .
"את זוכרת משהו ?" שאלתי אותו בתקווה, שהיא תזכור.
"לא" היא ענתה ולפני שהספקתי להגיב היא המשיכה "ג'ו ככה קוראים לך נכון ?" היא שאלה והנהנתי להסכמה
"אני כ"כ מצטערת, אבל... אני לא זוכרת אותך, ולא אף אחד אחר . אני מנסה, הם עושים לי פה טיפולים אבל זה לא עוזר" היא אמרה לי, אדישה .
"אממ" אמרתי, ולא יכולתי לסיים את המשפט, והרופא נכנס, שוב .
"אז אמילי, את מוכנה לטיפול הבא שלך ?" הוא פנה אליה .
"בוודאי !" היא ענתה וקמה מהמיטה בקלילות ...
"ביי ג'ו, נתראה אח"כ" היא אמרה וחייכה אלי, חיוך קטן .
"ביי" עניתי לה, ספק שמח, ספק מאושר .
"ואתה, לך לנוח" ציווה עלי הרופא בחיוך גדול, כנראה ראה שאני מאושר, שמח, ש....טוב לי .
"כן אדוני" עניתי וצחקתי, הלכתי לעבר חדרי, לנוח קצת ... אבל כבר כולם הספיקו להגיע .
"ג'ו, מה נשמע ?" שאלה לילי, אמא של אמילי .
"אה.. לא יכול להיות יותר טוב" עניתי בציניות .
"ג'ו, אני יודעת שהיא לא זוכרת אותך, אבל... אל תעזוב אותה, תעזור לה, היא צריכה אותך" לילי ענתה לי ויצאה מהחדר ....
"ועכשיו אחי, לעניין" קווין התחיל וניק התפרץ לדבריו "התקשורת פה בחוץ, הם רוצים ראיון, מה לעשות ? זה מסובך מידי, מנסים להרחיק אותם אבל הם לא מוכנים עד שיקבלו ראיון" ניק אמר לחוץ .
"אני אדבר איתם, רק שבינתיים אני צריך לנוח" אמרתי והצבעתי על המיטה .
"שינה ערבה" ניק אמר וצחק .
"כן כן, לכו מפה" אמרתי והצבעתי על הדלת, הם יצאו החוצה, והשאירו אותי לבד, עם המחשבות .
-
אנחנו נורא שמחות שיש כבר כמה אנשים שעשו מנוי לבלוג שלנו 
| |
פרק 1
הסיפור הוא פיק על האחים ג'ונאס.אני מאד ישמח עם תגיבו תגובות בונות ותציעו הצעות לשיפור D:
כל כך אהבתי אותה,אבל היא שכחה אותי,את עצמה,את הכול,היא עברה תאונה קשה,כואבת,כל כך דאגתי לה ברגעים האלו,אבל היא לא זכרה אותי שהתעוררה,היא הייתה הבנאדם הכי חשוב בחיי,היינו מאושרים יחד,חלמנו להתחתן,להקים משפחה,להיות ביחד עד שהמוות יפריד בינינו,אבל הפרידה הגיעה מהר משצפיתי,והמוות הוא לא מה שגרם לפרידה,כל מה שרצינו לעשות היה לנסוע לאימה,להודיע על ארוסינו,על כך שאנחנו אוהבים יותר מתמיד,אבל לא הספקנו להצעיר הצערה זאת,הכול קרה מהר מדי,לא כמו שציפיתי,ציפיתי שהנסיעה תסתיים בטוב,שנגיע אליה בשלום ונחזור בשלום,נודיע לה והיא תשתף בשמחתנו,הכרתי אותה כל חיי,מאז שהייתי קטן,בתור ילדים נהגנו לשחק בפארק,להיפגש אחר הצהריים אחד עם השני,היא הייתה החברה הכי טובה שלי,עד שגדלנו והחברות הזאת הפכה לאהבה,האהבה הכי חזקה שקיימת,לא רבנו פעם אחת,לא גרמנו עצב אחד לשני אף פעם,היינו ביחד תמיד,בכל מצב. היינו ביחד באש ובמים,כשבכיינו,בכיינו ביחד,שהיינו מאושרים,היינו מאושרים יחד,אהבתי אותה כמו שלא אהבתי אף אחד בחיים,היא הייתה הכול בשבילי,האהבה הראשונה,הנשיקה הראשונה,החברה הראשונה,עד היום לא חשבתי שמשהו יפריד ביננו,רק משהו חזק יכול להפריד ביננו,אפילו עם הינו גרים בארצות נפרדות לא היינו מפסיקים לאהוב לרגע,גם עם לא היינו רואים אחד את השני שנים היינו אוהבים,שום דבר לא היה חזק יותר מהאהבה שלנו,חוץ מזה.
-
"אני כל כך שמחה שהחלטת להצטרף אליי!" אמרה אמילי לארוסה
"אני בחיים לא הייתי נותן לך לנסוע לבד" אמר לה ג'ו
"אנחנו נבשר לה שאנחנו מתחתנים בקרוב,נשהה אצלה איזה יום יומיים ונחזור" אמרה
"נשמע נהדר" אמר ונשק לה
"זה התיק האחרון" אמר ג'ו בשעה שהעמיס את התיקים אל תוך האוטו
"נהדר" אמרה וחיבקה אותו
"אני כל כך אוהבת אותך,אל תשכח זאת,לעולם" אמרה
"אני נשבע לך שלא אפסיק לאהוב אותך , לעולם אני שלך "אמר
היא חייכה אליו ושניהם נכנסו לאוטו
"קוז יו האב אה באד דאי" התחילה לזמזם אמילי את מילות השיר
"יו סינג אה סאד סונג" הצטרף אליה ג'ו
שניהם שרו את השיר יחד וחייכו אחד אל השני בין לבין
"אתה כל כך מדהים" אמרה
"את הכי מדהימה" אמר
הם התכוננו לפנות בפניה הבאה ג'ו סובב את ההגה ובום!!
מכונית מהצד נכנסה בהם וגרמה למכונית לסטות מהנתיב ולהתנגש בעץ
"ללאאאאאא!" צעק ג'ו בניסיונו להציל את אמילי
"אמילי תעני לי" אמר ג'ו כולו נוטף דם "אמילי!!"צעק
"תעזרו לי !" ג'ו צעק, אבל לא היה אף אחד בסביבה ..
"אל תמותי" הוא בכה, וחיפש את הפלאפון שלו...
"הלו ?" הוא התחיל את השיחה עם האמבולנס ותך שתי דקות הם הגיעו, לקחו אותה משם..
"אני רוצה לנסוע איתה !" ג'ו צעק אל החובשים, אבל הם לא התייחסו..
לכן הוא נכנס וישב שם, מחזיק את ידה, בוכה, "אסור לך למות" הוא מלמל "תישארי איתי תהי חזקה" הוא ליטף את פניה בעדינות ...
החובשים נכנסו לשם, והתחילו להנשים אותה, לעשות כל מיני דברים, לאמילי, ששכבה שם, כמו מתה .
"נו מה קורה לה ? היא תחיה ? נכון ? תגידו לי שהיא תחיה" ג'ו אמר, בין דמעה לדמעה .
" בינתיים היא בין חיים ומוות, העתיד אינו ידוע" אמר אחד החובשים, והביט באמילי ואז בג'ו .
"מה הקשר שלך אליה ?" הוא שאל, אבל ג'ו היה חכם ולא אמר לו את האמת, הוא ידע שאותו חובש יספר את זה לתקשורת וככה תיוצר מהומה ..
"היא.......היא החברה הכי טובה שלי" הוא ענה בהיסוס, והמשיך להביט בה, בתקווה .
כעבור חמש דקות הם הגיעו לבית חולים, הם רצו איתה, וג'ו נשאר מאחוריהם, מביט בה, ובוכה ..
"נ...ניק ?" הוא דיבר אל תוך הטלפון שצלצל ..
"ג'ו מה קורה ? הגעתם כבר ?" ניק שאל, מאושר, לא יודע מה שבאמת קרה.
"לא, וגם לא נגיע" ג'ו לחש, קולו שבור ועייף מרוב בכי .
"מזתומרת ?" ניק שאל, מופתע מהתשובה שג'ו נתן לו..
"הייתה תאונה ניק, העץ ו... דם, והשיר ו..." ג'ו מלמל מילים שלא התחברו למשפט.
"ג'ו, מה קרה ?" ניק צעק, הוא לא רצה להאמין לזה ..
"אמילי היא.......גוססת" ג'ו השיב לו בלחישה .
"היא מה ?" ניק מלמל לתוך הטלפון, ושמעו שהוא בהלם .
"גוססת" ג'ו אמר שנית, והגביר את קולו.
"אני....אנחנו באים !" הוא אמר וניתק .
הוא נשאר שם לבד, ובודד .
ליד החדר שלה, רופאים יצאו ונכנסו, לחוצים .
"מה איתך ?" שאל אחד הרופאים ואז המשיך "את גם היית בתאונה ?" הוא שאל את ג'ו, שרק הנהן להסכמה .
הוא הוביל אותו לאחד החדרים והתחיל לבדוק אותו, למרבה המזל לג'ו לא נגרם כל נזק .
אבל לו ? זה לא היה איכפת, הוא היה מוכן אפילו למות, רק שאמילי, אמילי שלו תחיה .
-
אז תגיבו D:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
