די ! אני לא יכולה יותר !
למה תמיד התקופה הכי טובה בחיים צריכה להסתיים ?
ועוד שאחריה תבוא תקופה כזאאאת חרא !
אני מרגישה שאני ממש נופלת .
אינלי עוד איך לתאר את זה , פשוט .. נופלת .
אני מרגישה שכולם מתחילים לעזוב אותי ,
כאילו .. לא יודעת , נהייתי מגעילה ורעה ,
למרות ש .. לא ניראלי ,
אני מתחילה להיות לא מרוכזת בבצפר ,
ואז לאט לאט ליפול ,
ואני , אני עוד תלמידה של מאות בהליכה ,
כמעט בלי להתאמץ ,
ועוד בכיתת מופת , וזה כלכך קשה !
אני מרגישה שבגלל כל זה אני גם נהיית מגעילה בבית ,
מגעילה למשפחה שלי , שהיא המשפחה הכי מדהימה בעוווולם ,
ולא מגיע להם את זה .
ועוד עם זה אני מרגישה שהוא , הילד הזה ,
שאינלי מושג מה לעזאזל מצאתי בו ,
לא ישים עליי . בחיייים .
אבל הכי כואב ? זה שאני מרגישה שהאנשים שהיו הכי קרובים אליי ,
שסיפרתי להם הכוווול , ששיתפתי אותם בכל שנייה מהחיים שלי -
מתחילים להתרחק ממני .
כאילו .. אפחד כבר לא שם בשבילי ,
להיות לי הכתף הזאת לבכות עליה , במיוחד עכשיו - כשאני הכי צריכה את זה .
ברור שיש את האנשים האלה שלמרות הכווווווווווול , הם שם ,
לאמשנה מה .
ואני יודעת שאני יכולה לספר להם ולשתף אותם בהכול ,
כי הם ידעו להגיד בדיוק ת'מילה הנכונה להגיד ,
את המילה הזאת שתשפר את הכול , ותעלה לי חיוך על הפנים .
נשבעת לכם , אני כותבת את הפוסט הזה עם דמעות בעיניים ,
בחיים שלי לא היה לי דבר כזה .
אני מרגישה שכל דבר שאני נוגעת בו נהרס ,
אני מרגישה שכולם עוזבים אותי ,
ואני מרגישה שבקצב הזה ? אני ממש לא יודעת לאן אני יגיע .
הכי קשה זה להיות עם החיוך הזה , המזויף , שאני כלכך שונאת ,
במקום להיות מאושרת , כמו פעם .
אני כלכך שונאת שאומרים לי שיהיה בסדר ,
כי וואלה , ת'כלס , אני מרגישה שלא , לא יהיה בסדר .
שאני ישאר במצב הזה לעוד הרבה זמן ,
עד שמישו יחליט לבוא ולעזור .
[ ולמען הסדר הטוב - ברור שיש את התומכים והחברים המדהימים האלה ,
אבל אני מדברת בכללי , לא על אנשים מסוימים ] .
אני כלכך מקווה שהאופטימיות שלי תעזור לי לעבור את כל זה ,
ושתהיה עודפעם תקופה מדהיייימה כמו שרק לפני כמה ימים הייתה לי .
ואני מקווה שהאנשים האלה שהתרחקו ממני ואני נתקרב עודפעם ,
ושהקטע עם הבצפר והמשפחה שלי יעבור ,
ואני הכככי מקווה ? שיהיה טוב .
רק שיהיה טוב .
אופטימיות ? זה הזמן שלך לבוא לעזור . בבקשה .
אחרת ? אני כבר לא יודעת מה אני יעשה עם עצמי ,
אני באמת לא יודעת .
שתחזור כבר התקופה הטובה הזאת , רק שתחזור .
שיר , שתמיד משפר לי ת'הרגשה .
אל תשאלו למה .
קוראים לו דרופס אוף ג'ופיטר , של טריין .
[ מילים - כאן ] .
שיר שכלכך נוגע לי ללב ,
לא יודעת למה . פשוט .. המילים שלו מרגשות אותי .
אז .. זהו .
פה נגמר פוסט הפריקה שלי .
ואם יש כאלה שיחשבו שזה פוסט צומי ,
הם יודעים יפה מאוד איפה ללחוץ .
כי זה רק פוסט שבאמת שפכתי בו כל מה שאני מרגישה .
ובנימה " אופטימית " זו :
" עשה שיגמר , כי לא נותר בי כוח .. "
תגיבו . אם באלכם .
אה ו .. פורים הכככי שמח בעולם לכוווולם . ^^
נ.ב : הפוסט הארוך שהבטחתי ?
כשיהיה טיפה יותר טוב . מבטיחה [:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לייייייט ^^