גדלתי במשפחה חילונית , חברים שלי חילונים,וגם אני לא בדיוק מאמינה גדולה.
בתור מישהי שמגיל אפס הורגלה להאמין רק במה שהיא רואה,הופתעתי מעצמי שדווקא מפגש עם השכנה בת ה9 שלי יזעזע אותי.
תמיד השרישו בי שהדת היא דבר יפה,אבל רוב הדתיים הולכים אחרי העדר,והשבוע נחרדתי לראות עד כמה שזה נכון.
תמר היא הבת של השכנים שלי,היא גרה לידי כבר 9 שנים,ראיתי אותה גודלת,מאז שהביאו אותה (היא מאומצת),ראיתי אותה כל יום משחקת בחוץ,כל שישי עוברת לידי בדרך לבית הכנסת,ואף פעם לא טרחתי אפילו לחייך אלייה לשלום.
השבוע כשחזרתי מהאינדיגו,ישבתי עם חברים בחוץ,והם התחילו לשחק איתה,מפה לשם,התפתחה שיחה על מה אם לא,הדת,
ידיד שלי,אדם,שאל אותה מה זה אלוהים בשבילה,למה היא שומרת שבת ,ובכללי,למה היא מאמינה.
כמובן שלא יכולתי לצפות לתשובות עמוקות מילדה בת 9,אבל התשובות שלה היו כל כך מדוקלמות,כאילו היא קוראת מדף,ואני,שחונכתי תמיד לחקור,ולהאמין במה שאני ארצה לא משנה מה,לא יכולתי שלא להזדעזע מיזה.
עם כל החילונות של המשפחה שלי,תמיד היה לנו את הצד הדתי,של המשפחה של אמא,הקידוש והשירים בשישי,הסילסולים של סבא,השיחות,ההבנה,
איך שהוא ידעתי שתמר לא באמת קיבלה את הצד היפה של היהדות,כי כל מה שהיא יכלה להגיד לנו על הדת זה מה אסור ומה צריך לעשות,וכששאלתי אותה למה היא עושה את זה,היא ענתה "כדי שה' יישלח אותי לגן עדן",ומה יש בגן עדן שאלתי ? "בגן עדן יש מלאכים".
אף פעם לא התנגדתי ליהדות,להיפך,אני חושבת שהאמונה יכולה להיות דבר יפה,כשעושים את זה מאהבה והבנה מלאה,ולא מפחד ללכת "לגיהינום".
פחד לא אמור להיות גורם מכריע באמונה,כל בן אדם אמור לחיות לפי הדרך שלו,גם אם זה אומר לצאת בשישי,או לא להדליק נרות..
"את לא צנועה,ה' אמר שבת ישראל צריכה להיות צנועה,ואסור צבעים בשיער וחורים בפנים" עניתי לה שהאלוהים שלי מקבל כל בן אדם כמו שהוא,ולא שופט לפי מראה,רק לפי התנהגות.
האלוהים שלי מקבל כל אדם באשר הוא,גם אם הוא נראה כמו מסננת,וגם אם הוא מכסה כל פיסת עור בבגדים,כי האלוהים שלי לא שיפוטי כמו שעשו אותו פה.
לאט לאט הדת בארץ הופכת להיות חוקה ,ולא הדבר היפה שזכרתי מילדותי.
מפחיד,אבל נכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
