תן לה בפאנג שוואי.

אני מפחדת שאיימי ווינהוס תמות.
באמת.

אני פשוט מתה מפחד.
אני לא רוצה שהיא תמות.

אני מפסיקה לעשן.
בחיים שלי לא חשבתי שזה יהיה קשה.
חחח אפילו לא ידעתי שאני מכורה.


אני מייחצנת לבראשית.
כל מי שרוצה לקנות כרטיס- שיקנה ממני!
ולא מאדומת השיער שמעתיקה ממני שיטות פירסום.

אני מתה לנסוע לת"א ליום בנות.


אני רוצה גבר כמו מתיסיהו.
או כל זמר ראגיי מתוק כמוהו.
נגיד הסולן של התקווה 6.
כזה מתוק המתיסיהו הזה.
באמת שאני צריכה גבר כמוהו.
שעושה [או שומע] מוזיקה טובה,שיודע על מה הוא מדבר,מבוגר ממני,עמוק,עם אמונה במשהו.
אני צריכה שתהיה לו אמונה במשהו.
כי כשמישהו מדבר על משהו באמת מאמין בו הוא מדבר על הדבר הזה בצורה הכי טהורה בעולם והעיניים שלו נוצצות.
ואני חברים- אוהבת את זה.
אני באמת צריכה גבר כמו מתיסיהו.
שישיר לי שירי ערש.


בנוסף להארה הרוחנית שהייתה לי אתמול הגעתי לעוד מסקנה.
אני צריכה להזדיין עם מישהו.
פשוט להוציא את זה מהמערכת שלי.

אז זהו,האיטלקי שלי עזב.
היה לי איתו כ"כ כיף בחופש.
לשבת,לעשן,לדבר על סרטים,מוזיקה,ספרים,סמים,בצפר,אנשים,בנות,בנים,סקס,בירה.
חחחחחחחחחחחח שיחות של גברים!
אבל באמת שהיה כיף.
מה שאני חושבת שהכי אהבתי בחופש הזה,
שלא כמו כל האנשים בשיכבה שלנו- אחנו נפגשים בארומה לא בגלל שזה "ארומה" אלא בגלל שאנחנו יושבים בחוץ,בקצה,רחוקים מכולם.
ונמצאים אך ורק בישביל לשבת,לדבר,לצחוק,לעשן ולשתות קפה.
אין פה שום מיסחור.
אבל,בשונה מרוב האנשים בגיליינו.
אנחנו יכולים לעשות את זה גם בבתים אחד של השני,בטבע,בים או סתם בגן שעשועים.
אנחנו לא צריכים צורת מפגש מסויימת.

אנחנו לא צריכים כסף,אלכוהול,סרט,מסיבה.
אנחנו צריכים אחד את השני פשוט.
יענו,לשבת,לדבר,לצחוק,לרדת על אנשים.
אבל בפשטות כזאת.
אין עלינו.