תן לה בפאנג שוואי.

אז זהו,האיטלקי שלי עזב.
היה לי איתו כ"כ כיף בחופש.
לשבת,לעשן,לדבר על סרטים,מוזיקה,ספרים,סמים,בצפר,אנשים,בנות,בנים,סקס,בירה.
חחחחחחחחחחחח שיחות של גברים!
אבל באמת שהיה כיף.
מה שאני חושבת שהכי אהבתי בחופש הזה,
שלא כמו כל האנשים בשיכבה שלנו- אחנו נפגשים בארומה לא בגלל שזה "ארומה" אלא בגלל שאנחנו יושבים בחוץ,בקצה,רחוקים מכולם.
ונמצאים אך ורק בישביל לשבת,לדבר,לצחוק,לעשן ולשתות קפה.
אין פה שום מיסחור.
אבל,בשונה מרוב האנשים בגיליינו.
אנחנו יכולים לעשות את זה גם בבתים אחד של השני,בטבע,בים או סתם בגן שעשועים.
אנחנו לא צריכים צורת מפגש מסויימת.

אנחנו לא צריכים כסף,אלכוהול,סרט,מסיבה.
אנחנו צריכים אחד את השני פשוט.
יענו,לשבת,לדבר,לצחוק,לרדת על אנשים.
אבל בפשטות כזאת.
אין עלינו.