תן לה בפאנג שוואי.

 אז הנה,נגמרו להם החודשיים הנפלאים.
וואו,החופש הזה היה מדהים.
הכרתי מיליוניי אנשים חדשים,למדתי להעריך מה שיש לי,נהנתי מכל רגע.
הייתי מדוכאת פעם אחת החופש הזה וזה היה להיום וגם לשלוש שעות מקסימום.

הדג נחש.
שבק ס'.
התקווה 6.
מוקי.
קורס מדצ"ים.
הופעה של כוורת.
שלושה ימים במצפה אבירים.
כינרת.
ת"א.
שדה יצחק.
מפגש מדצ"ים.
רצחה בעירום בים.
זולה בים.
להשתכר ולהתפס על ידיי המשטרה.
להכיר את קשת.
להתקרב לדנה.
להשתחרר מאמא.
לחזור לאכול בשר.
לראות את הפסיכיאטר שלי משתין.
תיכנונים על מיליוניי מסיבות.

פנטזיות על תחילת השנה.
מצלמה חדשה ונפלאה.
ריאות שחורות.
חיוך שפשוט לא יורד מהפנים.
ג'וקים בבורקס.
ביצים מקופסאות שימורים.

לראות את יעלי היפה שלי סוף סוף.
אבא הלך לסבתא.
לגלות שהשיכבה החדשה שלי מדהימה.
להתגעגע.


אני מקווה שלכולכם היה חופש כמו שלי ואפילו יותר טוב.
שתהיה לכולנו שנה מדהימה.
 ושכולנו נמצא אהבה השנה,ואם לא אז שסתם נמשיך להשתרלל. (((((((((((((:

ערבים מפרקים לי את התיקרה.
כן.
הם תולשים את הרעפים וזורקים אותם למכולה.
ולמה?כי אם לא יעשו את בחורף התקרה שלנו תעוף.
וגם זרקנו את התנור.
עברתי כ"כ הרבה עם התנור הזה,חבל לי שזרקו אותו.
אני זוכרת שיום אחד בשתיים לפנות בוקר התעורר בי החשק לעוגיות סהרונים.
רצתי,הכנתי במרץ מגש עוגיות והכנסתי לתנור.
בסופו של דבר הן נשרפו.
אני זוכרת שפעם בחודש הוא היה מתחיל להפיץ ריח מסריח כי החלקים השרופים בו נשרפו עוד יותר.
אני זוכרת שאמא פעם אפתה בוא עוגת ריבה ושחכה לשים אבקת אפיה.
ואז העוגה הייתה כ"כ קשה שאבא שלי היה צריך לחתוך אותה עם המסור החשמלי.
סתם,הוא לא עשה את זה,אבל זה מה שהם עשו בקופיקו.
אני זוכרת שאפינו בו פיצות של מעדנות.
אני זוכרת שהיום אחד שתיתי שניי ליטרים של בירה וכשחזרתי הבייתה הייתי רעבה אז שמתי בתנור נקניקיות טופו ולמחרת בבוקר הקאתי אותן ממש לרגליי התנור.
אני זוכרת שבבית הקודם הוא עמד על לבנים כי הוא לא נכנס במקום שבו תיכננו לשים אותו.
ועכשיו..אין לנו תנור.
אין יותר עוגות,עוגיות,נקניקיות לא מטוגנות.
אין יותר פיתה עם זעתר ואין יותר פיצה על פיתה.
רק טוסטים וטוסט קווצ'.
אני אתגעגע לתנור הזה.

אני שונאת שמנסים להציל חברות.
שמנסים,ומתחנפים,ונזהרים,ומתקשרים כל יום כשכרגע הקשר ביניינו הוא לא בשיא.
אין בן אדם שלא מרגיש שמערכת יחסים שלו עם מישהו כרגעלא בשיאה,ותמיד יהיה ת'אחד שבכל זאת ינסה ויציק,וישאל ויתחנף ויזהר.
אני לא אוהבת את זה.
אם אני מתרחקת מכם,כנראה שאני צריכה ת'ספייס שלי.
זה לא אמר שצריך לנתק לחלוטין,חס וחלילה.
אבל נגיד ואנחנו מדברים ופתאום השיחה מתה,עזבו את זה,קורה,לא נורא.
לדוגמא- בזמנו הייתה לי חברה מאוד טובה מהצפון.
מרחק של שעה נסיעה מהישוב שלי.
היא הייתה מבוגרת ממני בשנתיים אבלל דיי ילדותית.
היינו מדברות כל יום כמעט,הייתי נוסעת אליה הרבה.
בשנה האחרונה ניתק הקשר ביינינו.
ובכל זאת היא הייתה מתקשרת אליי,שולחת הודעות וכו' וכמובן שהייתי עונה לה,אני לא אדם מסנן.
בסופו של דבר בסוף השנה הזאת קבענו שאבוא אליה.
נסעתי בבוקר,תפסתי מונית שירות מנתניה אליה והכל היה נחמד ביותר.
ציפית שהיא תשתנה,הריי שנה עברה,השינויים שאני עברתי בשנה הזאת היו בסדר גודל שאי אפשר לתאר,חשבתי שגם כך יהיה אצלה.
שיהיה לנו המון חוויות להחליף,שיהיה כיף.
והסתבר לי שכל מה שהיא שינתה היו הוילונות בחדר שלה.
הייתי שם ארבע שעות,שמתוכן דיברנו בכולל אולי 45 דקות.
אני יכולה לסכם את החברות בהיה טוב וטוב שהיה,אבל עם דגש גדול מאוד על ה"היה".

קשה לי שאנשים אחריי מקרה כזה ממשיכים להאבק.
כמובן שיש הבדל בין חברה שאני רואה בכל יום ומדברת איתה בכל יום.
אם זו חברה כזאת אז בקטנה לגמריי,כנראה שפשוט היינו יותר מידי ביחד לאחרונה וקצת נמאס.
אבל כשיש מרחק של שנה ממפגש למפגש,זה אומר משהו.
אני חושבת שזה כן חשוב להלחם על חברויות,אבל יש דברים שזה פשוט כבר לא אטרקטיבי.
במשך שנה אנשים עוברים שינויים ונמצאים במקום שונה לחלוטין מהמקום שבו הם היו בתחילת השנה.
ואני חושבת שאחת מהסיבות שלא צריך להאחז בדברים היא שאם אתה נאחז אתה לעולם לא תתפתח לחלוטין.
תמיד ישאר בך הרצון לחזור,הרצון להשאר כמו עכשיו כי קודם זה היה נפלא.

כל אדם שאתה מכיר משנה אותך ובונה והורס אותך,הכל משפיע.
וצריך לזרום עם זה לרוב,לא להאחז כי הריי ברור שיהיו עוד אנשים שישפיעו עלייך ויהיו חשובים לך באותה הרמה.
אולי אפילו יותר.
חבל לפסול את זה.