טוב אז אולי זה הפוסט הראשון הרציני שלי.  אבל יש לי הרבה דברים להגיד.

תכירו אותי. אני עוד אחת. אני באמת חושבת שאני עוד אחת.

לכל אחד יש את הבעיות שלו, וכל אחד חושב ששלו יותצר גדולות משל האחרים. אבל זה לא ככה.

יש לי  כל כך הרבה בעיות. לא במוח או משהו, שלא תבינו לא נכון.

רוב הבעיות שלי זה עם ההורים שלי, ועם חברים שלו. הרוב באמת זה עם החרים.

כל כך הרבה בעיות. וזה לא שאני לא מקובלת או משהו, ואני לא משוויצה .. חח.

  הבעיה שלי שתמיד הייתי באמצע, וזה לא תמיד טוב.

מקובלת? לא, וכן. באמצע.

שלוש אחיות, למרות שאני הקטנה, אני באמצע. זאת קיבלה את הכל מאבא, זאת קיבלה הכל מאמא, וזאת באמצע.

אני יפה? מממ.. בערך, כזה באמצע.

שיער יפה? באמצע. גובה? באמצע. חמודה? באמצע. זאת שכולם אוהבים, אבל באמצע.

זה לא כזה כיף להיות כל הזמן באמצע. באמת שזה לא.

נמאס לי כבר להיות באמצע. אבל אני כל כך משתדלת, זאת אומרת שאני לא אהיה למטה – נמוכה – קטנה..

אבל אני לא ממש מצליחה. זאת אומרת שאני לא למעלה – גבוהה – גדולה.

תנסו פעם להיות באמצע, תגידו לי איך זה מרגיש ..

רק אל תיהיו סנובים,  ותגיבו .

- another -