אף פעם לא הבנתי למה היא עושה את זה. תמיד חשבתי שחסרה לה אהבה או בן זוג שיציף את חיה באושר.

היא בכלל לא מכירה אותו, למרות שהיא מתיימרת לעשות זאת.

היום לא הייתה דרך חזרה, והאמת היא שהופתעתי כשהיא אמרה לי שהיא שמעה אמש את השיחה שלי ושל תומאס. אני יודעת היטב שכשאמרתי לו שאני מאוהבת ברז, חברה לשעבר של אחותי, התכוונתי לכל מילה ומילה - אבל לאריאלה אסור היה לדעת מהדבר.

נאצלתי לשקר לה ולצאת לדרך שממנה אין חזרה.

אני מאוד מקווה שהיא תמשיך להאמין לסיפור הזה, אחרת קרן תדע מהדבר - אני בטוחה.

היום, כשהייתי בבית הספר החדש בקהילה, ג'יידה ואריאלה הלכו יחד והשאירו אותי לבד - אתם יודעים, שאני אכיר קצת את בית הספר. אין מה להשוות - לונדון שונה לחלוטין מישראל, ואפילו שזאת קהילה יהודית, אני עדיין מנסה למצוא את עצמי.

בזמן שטיילתי במסדרונות, תפס אותי משפט שהיה תלוי על אחד מלוחות המודעות שנתלו על הקירות, וידעתי שאני חייבת לרשום אותו כאן.

אני אגש לחפש אותו וארשום אותו בקרוב.