נמ.. זה פאנפיק שכתבתי.
הפאנפיק הראשון שלי=]
ביקורת בונה בבקשה..
שם הפאנפיק: שוב בהווגרטס
שם הכותב: שיר
פאנדום: ה"פ
דירוג: נא בין GP ל-GP13
שיפ: כרגע- אין, יהיה בהמשך
ויתור זכויות: לג'יי קיי, אני לא מתכוונת לעשות מזה כסף ובלה בלה בלה
תקופה: הילדים של הארי
ז'אנר: מתח והרפתקאות
הערות: כן, אני יודעת שזה טירוף, אבל עשיתי שלילי תהיה אחות תאומה של ג'יימס ובמקומה האחות הכי קטנה תהיה דורה.
תגידו שזה מטופש דביל ודפוק באליל, אבל זה כיף
פרק 1- הזמנים הטובים
קרן שמש בהירה הפציעה מבעד לחלון חדרה של לילי.
היא פיהקה פיהוק גדול והתיישבה על מיטתה, ממצמצת בעיניה החומות.
לילי הביטה על השעון המעורר שנח על השידה שלה, עיניו עצומות והוא נוחר בשקט.
היא בחנה אותו, לבדוק אם הוא באמת ישן או אם הוא רק מעמיד פנים.
"אה..מה השעה?" היא שאלה אותו לבסוף, בקול ממורמר מעט.
"היית חייבת להעיר אותי, מה?" אמר השעון בקול מנומנם ופתח את עיניו למחצה. "השעה 7 בבוקר, או לייתר דיוק, שעה שבה אני צריך לישון במנוחה!" הוא גמר את המשפט ונחר נחרת בוז.
"טוב.. איזה נודניק אתה" היא אמרה בעצבנות וקמה מהמיטה. היא החלה לצעוד לעבר ארון הבגדים שבקצה החדר, כשבאמצע הדרך סובבה את ראשה לכיוון השעון.
"נו.. אם אתה רוצה לישון אז קדימה!" היא צעקה עליו, מעוצבנת מעט מהסיטואציה.
"מגיע לי תגמול על העבודה הקשה שעשיתי!" הוא הזעיף פנים ושילב את ידיו.
"הינה, קח!" אמרה לילי וזרקה לו צעצוע ישן של פאלין, החתול שלה.
השעון זז מעט במקומו, מנסה להזיז את הצעצוע המסריח מעליו, שכן ידיו הקצרות לא הגיעו לקצה ראשו.
לילי צחקקה והמשיכה בדרכה לארון.
היא שלפה מתוכו מכנסי ג'ינס וחולצת טריקו אדומה וקצרה, ולבשה אותם.
היא יצאה מחדרה והחלה לרדת במדרגות.
היא נכנסה למטבח, והתיישבה לשולחן האוכל.
"היי אמא, בוקר טוב" היא אמרה בקול עליז לאמה, ג'יני, שהציצה בארוחת הבוקר, שריחפה באותה עת באוויר, בדרכה לצלחת של ג'יימס, אחיה.
"היי ג'יימס.." נימת קולה של לילי השתנתה בבת-אחת, והיא גלגלה את עיניה.
"בוקר טוב לילי! את בטח מאוד מתרגשת, נכון?" אמרה ג'יני ללילי, תוך כדי שהיא מכוונת את שרביטה על סירופ המייפל שנזל על הפנקייקים של ג'יימס.
"בטח! למרות שכבר ראיתי חלק מהמקומות בהווגרטס.. אה.. אפשר גם פנקייקים?"
ענתה לילי לאמה והביטה בפנקייקים ברעב.
"או, כמובן...!" ענתה אמה וערמת פנקייקים ספוגים בסירופ מייפל הופיעה על צלחתה של לילי.
"לילי הפנתה את מבטה אל עבר ג'יימס, שליקק את שאריות המייפל מצלחתו, והביטה עליו במבט נגעל.
"מה?" שאלה אותה ג'יימס בתמימות, וליקק טיפת מייפל שנזלה על סנטרו.
"אוף ג'יימס! אתה כזה מגעיל.." היא חתכה פיסת פנקייק והכניסה אותה לפיה.
ג'יימס התחיל להגיד משהו, אבל אז בדיוק נכנס אביה של לילי, הארי, לתוך המטבח.
"בוקר טוב, אבא" אמרה לילי לאביה וחייכה אליו חיוך רחב.
"בוואר אוב" אמר ג'יימס לאביו בפה מלא.
"בוקר טוב.." ענה להם אביהם ונישק את ג'יני. לילי וג'יימס עיוו את פניהם.
לילי התמתחה והביטה אל אביה במבט של "אתה-זוכר-איזה-יום-היום?"
אביה החזיר לה מבט מוזר שהיא לא הצליחה לפרש בדיוק.
היא ניערה את שערה ופיהקה פיהוק גדול.
"טוב, אה... אני עולה מעלה, להסתרק והביא את המזוודה שלי" אמרה לילי להוריה ועלתה במדרגות בדילוגים של שתיים-שתיים.
היא נכנסה חדרה, והביטה על השעון המעורר שלה שכבר חזר לישון.
היא התקדמה לעבר המראה שלה והוציאה משולחן האיפור מסרק, שהחל לסרק את שערה ולקלוע אותו לצמות ארוכות.
לילי הביטה בו קושר שתי גומיות לקצה הצמות ונוחת על השולחן ברכות.
היא הכניסה אותו בחזרה למגירה ותפסה במזוודה שלה.
היא החלה גוררת אותה במדרגות, קלאק, קלאק, קלאק, בום, קלאק, קלאק, בום, בום, קלאק, קלא- המדרגות נגמרו. לילי הביטה במזוודה שלה, כאילו ציפתה שתעשה משהו, ואחר הביטה בג'יני והארי. לפי מבטיהם המזוודה באמת לא הולכת לעשות כלום, איזה מזל.
היא שמעה את ג'יימס יורד במדרגות, גורר את מזוודתו אחריו. השרביט שלו בצבץ מתוך המזוודה, וינשופו ספוט ריחף מעליו בחגיגיות.
"לילי, איפה סליפר?" שאל אביה של לילי אותה.
"הוא ישן" ענתה לילי בביטול, "אני אקרא לו, סליפר!" היא צעקה לכיוון המדרגות.
ינשוף זהוב החליק בטיסה מהירה במורד המדרגות, ונחת על כתפה של לילי, שליטפה את ראשו.
"ופאלין?" אביה של לילי נראה נרגז מעט, והיא לא הייתה מרוצה מזה כל כך.
"הוא כאן, אבא!" אמרה לילי והצביעה על גוש בצבע חול שהיה מכורבל על רגליה.
"ועכשיו רק צריכים לקרוא לאל ודורה" אמרה ג'יני והביטה על קצה המדרגות.
"אל, דורה!, אתם באים? אנחנו יוצאים!" היא קראה, וילד שחור שער וילדה ג'ינג'ית ירדו במורד המדרגות.
"איזה כיף לכם!" קראה לילי ונשענה על מעקה המדרגות ועיניה נוצצות "אתם הולכים להווגרטס!" היא ספקה כפיים בהתרגשות ואלבוס הנהן בראשו במהירות.
לילי התקדמה לדלת ופתחה אותה, והחלה לרוץ אל עבר צריף קטן ורעוע.
אחריה רץ ג'יימס, ומאחור הלכו הארי, ג'יני, אלבוס ודורה.
לילי הגיעה אל הצריף, פתחה את דלתו ונכנסה פנימה. ג'יימס נכנס מייד אחריה, מתנשף.
לאחר מספר שניות הדלת נפתחה שוב ולתוך הצריף נכנסו שאר בני המשפחה.
"דורה, אנחנו נשתמש במפתח המעבר, והארי, אתה תתעתק עם אל לילי וג'יימס" אמרה ג'יני ותפסה בידה של דורה.
"אוף, למה אני לא יכולה להתעתק גם?" אמרה דורה ורקעה ברגליה.
"כי ככה!" ענה לה ג'יימס וחרץ לשון.
לילי גלגלה את עיניה ותפסה בידו של אביה.
ג'יימס תפס ביד השנייה של אביו ואלבוס תפס בזרוע של לילי בחשש.
ג'יני ודורה תפסו חזק בדלי ירוק שנח על שולחן מעץ רקוב, והארי עצם את עיניו בחוזקה,
בניסיון להתרכז.
"קדימה, יוצאים!" קרא הארי, ולפתע הרגישה לילי הרגשה מוזרה, כאילו כל העולם התפרק לחלקיקים זהירים, ורק היא צפה בין כולם.
אך התחושה הזו נגמרה מהר מאוד, תוך כמה שניות.
לילי פתחה את עיניה. היא נמצאה בסמטא קטנה, ואף אחד לא היה שם חוץ מאביה, אחיה והיא.
"איפה אנחנו?" שאל אלבוס את אביו בחשש.
"בסמטה קטנה, ממש ליד רציף 9 ו-3/4" ענה לו אביו.
"אז למה לא התעתקנו ישר לשם?" שאל ג'יימס את אביו.
"אי אפשר, אני לא יודע למה, אבל אי אפשר". הוא נאנח והביט סביב, עד שמצא דלי ירוק והחל לנעוץ בו את מבטו.
לפתע הופיעו ג'יני ודורה ליד הדלי הירוק, ולילי, ג'יימס הארי ואלבוס רצו לעברן.
"טוב קדימה, בואו נלך לרציפים!" קראה ג'יני והמשפחה החלה לרוץ יחד עם המזוודות אל עבר הרציף.
"אוקי, לילי, פשוט, תשעני" אמרה ג'יני ותפסה ביד ילדתה.
לילי עצמה את עצמה את עיניה ונשענה על המחסום, ומצאה את עצמה ברציף 9 ו-3/4, שהיה מלא בקוסמים מכל אנגליה, שבאו ללמוד בהווגרטס.
מיד אחרי לילי וג'יני הגיעו גם הארי, ג'יימס, לילי ואלבוס.
לילי החלה סוקרת את הרציף, כשלפתע לכד משהו את מבטה.
"היי, זה טדי!" קראה לילי ותפסה בידו של ג'יימס, גוררת אותו אחריה.
"היי לילי, ג'יימס" אמר טדי והתעסק עם אחד משרוכיו.
"היי טדי!" קרא ג'יימס בהתרגשות "מה אתה עושה כאן?"
"דביל, הוא לומד כאן!" ענתה לו לילי וגלגלה את עיניה.
"מה, כאן? ברציף?" שאל ג'יימס בתמימות.
"אוף.. ג'יימס! הוא לומד בהווגרטס! מתי תפסיק כבר להיות כל כך מטומטם?" היא נאנחה.
"טוב, ג'יימס, אבא ואמא קוראים לנו, ביי טד!" היא אמרה והחלה לרוץ בחזרה לכיוון של הוריה.
"ג'יימס, לילי, נראה לי שכדאי שתעלו לרכבת ותמצאו קרון פנוי, עוד מעט הנסיעה תתחיל!" אמרו ג'יני והארי ללילי וג'יימס.
"אוקי.." ענה להם ג'יימס ונכנס לרכבת, גורר אחריו את מזוודתו.
"להתראות!" קראה לילי, ורצה אחרי ג'יימס לתוך הרכבת.
מיירון ספוטום לא יכול היה לסבול זאת יותר.
מה קרה להם? לנאמנות שלהם? נראה היו ששכחו כבר את הכל, הכל!
הוא חיטט בעצבנות בפדחתו הקירחת והתיישב על הכורסה הרעועה.
'אדון האופל חזר כבר פעם אחת, ועכשיו הוא יחזור שוב, ולתמיד!' הוא חשב לעצמו, ומיד חזר לחשוב על בנו.
'כיצד זה יתכן שמויין לגריפינדור? זה בלתי אפשרי! הוא בן של אוכל מוות!' הוא המשיך להרהר על מה ועל כך ונשען על הכורסה.
חתול אפור ושמן הגיח מבין הצללים, אוחז בפיו עכבר מת.
"ילד טוב, פימפל" אמר ספוטום בקול צרוד וליטף את גבו של החתול האפור.
פימפל גרגר בחוזקה וירק את העכבר מתוך פיו.
ספוטום נאנח וקם מהכורסה, והחל להתקדם אל עבר המראה.
הוא בחן את דמותו המוזנחת שהשתקפה בראי, ראשו הקירח, עיניו הקטנות, לחייו הנפוחות וגופו השמן השוו לו מראה של מפלץ מכוער.
הוא חרחר בקול ושבר את המראה באגרופו.
"ארר..!" הוא צעק והרביץ באגרופיו באוויר "מי גרם לגורלי להיות כה מר? מי אחראי לכך! אני עוד אנקום!" הוא נשם נשימה עמוקה וגרר את עצמו שוב לספה.
הוא הסיר את שרוול ידו השמאלית והביט בסמל האופל החרוט עליה.
'אדון האופל! מה קרה לך? כיצד הובסת כך, בקלות כזו!' הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב עליו, על אדון האופל.
"נקמה!!!" הוא שאג והטיח את עצמו על הרצפה, הולם בה באגרופיו.
הוא נרגע מעט ונחר נחרת בוז קולנית.
'ועכשיו.. כשהפוטרים מצטרפים להווגרטס, אוכל סוף סוף לנקום, מיירון, הזמנים הטובים באים!'
הוא התמתח וחזר לשבת על הספה,מלטף את פימפל.
"פימפל! הזמנים הטובים באים, בקרוב יהיה לך בשר עסיסי מאוד לאכול, הרבה יותר טעים מהבשר המעופש של העכברים!" הוא שלף זנב של עכבר מתוך אחד כריות הכורסא וזרק אותה לפימפל, שקפץ מהכורסא לעברה.
'או כן, הזמנים הטובים באים...'
יצא לי נורא ארוך...
אבל גם יפה =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nice to meet you, a littel frog