פרק 4- ללמוד ללמוד ללמוד
זה היה יום ככל הימים, אבל בשביל לילי, ג'יימס, וויל, ועוד קמה תלמידי שנה ראשונה, זה היה יום מיוחד מאוד, יום זה היה יום הלימודים הראשון שלהם.
באותו היום לילי התעוררה בהרגשה מוזרה הפנים שלה נורא דביקים, וכשפתחה את עיניה היא הבינה גם למה- פאלין ישב על הפנים שלה וליקקה אותה.
היא צחקקה מעט, הוריד את פאלין מפניה, והביטה קצת על החדר בו נרדמה.
היו שם עוד 5 מיטות, ורק על 3 מהם שכבו ילדות.
'כנראה גם הן קמו' חשבה לעצמה לילי, ולבשה את מדי הווגרטס.
היא קמה ממיטתה, והלכה לכיוון חדרי הבנים, לבדוק אם גם ג'יימס ו-וויל ערים.
וויל היה ער, כפי שניחשה לילי.
"היי וויל!" קראה לילי והתקדמה לעבר וויל.
"היי לילי" ענה לה וויל "בוקר טוב".
"תגיד.. אתה יודע מה השעה?" היא שאלה את וויל.
"7:50, יש עוד 10 דקות עד לארוחת הבוקר".
"טוב, אם ככה, הגיע הזמן להעיר את ג'יימס!" אמרה לילי וחייכה חיוך ערמומי.
"ואיך נעשה את זה?" שאל וויל את לילי.
"נקפוץ עליו, אולי?" אמרה לילי והתקדמה אל עבר המיטה של ג'יימס.
"לילי, באמת! בת כמה את?" שאל אותה וויל, בקול קצת עצבני.
"וויל! זה די ברור שאני בת אחת-עשרה!" אמרה לילי וגלגלה את עיניה "טוב, אתה בא לעזור לי?" היא הוסיפה ושאלה אותו.
"אין לי מה להפסיד..." השתכנע לבסוף וויל והלך אחרי לילי.
"קדימה לעבודה!" קראה לילי, וקפצה על המיטה של ג'יימס.
"אאו! לילי!" אמר ג'יימס בתגובה וקם מהמיטה.
"יופי, זה עבד!" אמרה לילי בשמחה וירדה מהמיטה של ג'יימס "עכשיו תתלבש ונרד לארוחת בוקר".
ג'יימס התלבש במהירות ויחד ירדו השלושה לארוחת הבוקר.
ג'יימס התיישב בשולחן גריפינדור והחל לקחת מכל הבא ליד.
לילי ו-וויל התיישבו לידו והתחילו לאכול גם הם.
"היאי, אהית את ארת?" שאל ג'יימס את לילי תוך כדי לעיסת פנקייק.
וויל הביט בלילי במבט שואל.
"הוא אמר: לילי, ראית את פרד?" ענתה לילי לוויל והמשיכה לאכול.
"או.." אמר ג'יימס והביט בלילי.
"לא, לא ראיתי אותו, אבל אם אתה רוצה תחפש. הוא 100% גריפינדורי" ענתה לילי והניפה את ידה בביטול.
"אתם יודעים, אני מרגיש כאילו אני ותיק, למרות שעדיין לא למדנו אפילו את השיעור הראשון שלנו!" אמר וויל ללילי וג'יימס.
"כן.. גם אני מרגישה ככה" ענתה לילי לוויל, וג'יימס הוסיף: "אה או קאת מוהר?".
לילי אפילו לא חיכתה למבטים של וויל, ואמרה: "הוא אמר: זה לא קצת מוזר?, ואני חושבת שלא, זה פשוט כי כולם כרגע עושים אותו דבר, מתלמידי שנה ראשונה ועד שביעית" ענתה לו לילי ולקחה עוד חתיכה מהפנקייק.
"גוב.." אמר ג'יימס, שוב, בפה מלא וגלגל את עיניו.
"אתם זוכרים שאמרתם שהייתם פעם בחדר המועדון של גריפינדור?" שינה וויל נושא.
"נכון.." ענו לילי וג'יימס.
"ואז אני שאלתי אתכם איך, ולילי, את אמרת שזה לא הזמן המתאים..?"
"נכון..." אנו שוב לילי וג'יימס.
"אז אולי תספרו לי עכשיו?" אמר וויל וניצוץ נדלק בעיניו.
"טוב, בסדר, אבל אם ככה, נראה שזה הזמן המושלם לקרוא לפרד!" אמרה לילי והחלה סוקרת את שולחן גריפינדור.
"היי, היאה הוא!" אמרה ג'יימס והצביע על ילד ג'ינג'י שישב במרחק 10 כיסאות בערך מהם.
"פרד!" אמרה לילי, והילד הג'ינג'י הפנה עליהם את מבטו, והתחיל ללכת לכיוונם.
"סוף-סוף הצטרפתם להווגרטס, מה?" אמר פרד וסקר את לילי ג'יימס ו-וויל.
"מי זה?" הוא שאל והצביע על וויל, שצחק.
"הוא וויל, ו.. אנחנו צריכים שתעזור לנו במשהו" ענתה לילי.
"במה?" אמר פרד וניצוץ נדלק בעיניו.
"התגובה הראשונה של לילי וג'יימס הייתה: "תכבה את זה", ופרד שינה מיד את ארשת פניו.
"נו..עזרה במה?" שאל שוב פרד.
"וויל רוצה שנספר לו איך פרצנו לחדר המועדון של גריפינדור" אמרה לילי וישרה למבט לג'יימס.
"או.. זה היה כיף.." אמר פרד וכחכח את ידיו.
"טוב, אני התחיל, זה היה ככה: אנחנו מאוד רצינו לראות איך נראית הווגרטס מבפנים..." אמרה לילי והביטה בג'יימס, שכבר גמר לאכול.
"וידענו שההורים שלנו, לא יסכימו לעזור לנו בזה, אז פנינו לפרד, שיפנה לאבא שלו, ואז הם יכלו לעזור לנו!" אמר ג'יימס.
"שנייה.. למה, אם הוריכם לא יעזרו לכם למה אתם חשבתם שאבא של פרד יעזור לכם?" שאל וויל במבט חשדני.
לילי ג'יימס ופרד צחקו.
"זה לא חשוב כרגע" אמר פרד "ועכשיו- נמשיך בסיפור, אז בכל מקרה, אני הלכתי לאבא שלי, שישר הסכים כמובן לעזור לנו במשימה" הוא סיים, והביט על לילי,
שהמשיכה: "אז יום אחד, ב-23.7, בשעה 8 בערב, ג'ורג' התעתק איתנו להוגסמיד.." "אתה יודע, כי אפשר להתעתק לתוך הווגרטס, נכון?" אמר ג'יימס והביט בוויל, שהנהן בראשו.
"ואז, הלכנו בשקט בשקט, עד הגענו לטירת הווגרטס.." אמרה לילי וחייכה חיוך.
"וכולנו עלינו על המטאטאים שלנו, עלינו למעלה, לגובה חדר המועדון.." אמר ג'יימס והביט בפרד.
"ואבא שלי פתח את החלון בעזרת לחש מיוחד.. ונכנסו פנימה!" אמר פרד ונתן כיף ללילי וג'יימס.
"ואז פשוט השתמשנו באבקת פלו בשביל לחזור הביתה!" סיכמה לילי וצחקקה.
כמוה עשו גם פרד וג'יימס.
"וואו! זה לא נחשב עבירה על החוק או משהו..?" שאל אותם וויל.
"לא. בדקנו את זה לפני שיצאו למסע..." אמר ג'יימס.
"טוב, להתראות!" אמרה פרד וניגשה חזרה למושבו.
"להתראות!" אמרו לילי וויל וג'יימס.
לפתע הביטה לילי בשולחנה, והרימה ממנו משהו.
"מה זה?" שאל ג'יימס וניסה לקרוא מה כתוב על הדבר.
"מערכת השעות.. שאומרת שיש לנו שיעור לחשים בעוד דקה!" אמרה לילי ודחפה את ג'יימס מהכיסא, ויחד עם וויל הם רצו לכיתת הלחשים.
לילי הגיעה ראשונה לכיתה, ופתחה את הדלת.
בפנים ישבו מספר תלמידים, אך המורה עוד לא היה שם.
"פיו.. איזה מזל!" אמרה לילי והתיישבה ליד אחד השולחנות.
ג'יימס ו-וויל התיישבו לידה.
לפתע נכנסה לכיתה מורה בעלת שער ורוד, שהגיע עד כתפיה, עיניים ורודות גם הן וחיוך חולמני.
לילי שמה לב שזאת המורה שמשכה את תשומת ליבה בזמן המיון.
בדיוק כשלילי התכוונה להגיד את זה לוויל, התחילה המורה לדבר:
"שלום, שמי סיסיליה וורטרום, ואני אלמד אתכם לחשים. מכיוון שזה הוא השיעור הראשון שלכם, נעבוד היום על שני לחשים פשוטים מאוד, לומוס ונוקס". המורה אמרה בקול חולמני והעבירה את מבטה על הכיתה, לוודא שכולם מקשיבים, והמשיכה: "הלחש לומוס, גורם לאור להידלק בקצה השרביט, הינה: לומוס!" היא אמרה, ואור נדלק בקצה השרביט.
"ובעזרת הלחש נוקס, מכבים את האור, נוקס!" האור נכבה מיד "קדימה, תתחילו להתאמן!"
היא הכניסה את שרביטה לכיסה ופנתה להביט בתלמידים.
וויל ולילי הצליחו מיד לבצע את הלחשים, ולג'יימס לקח מעט יותר זמן מהם.
"יפה פוטרים, יפה ליגור" אמרה סיסיליה בחולמניות האופיינית לה ועברה להביט בקבוצה הבאה.
"היא.. נורא מוזרה, המורה הזאת.." אמרה לילי והביטה בחשד במורה שהתהלכה בין השולחנות.
"בטח! יש לה שער ורוד!" אמר ג'יימס וגלגל את עיניו.
"אולי היא מטאמורפמאגוסית?" אמר וויל.
"מה?!" אמר ג'יימס "מה זה מטאמופגוסית?".
"לא מטאמופגוסית, מטאמורפמאגוסית. וויל מתכוון שאולי היא כמו טדי, אתה יודע.. שהיא יכולה לשנות את המראה שלה.. אבל לא יודעת, לא נראה לי".
"אה.." אמר ג'יימס וכשוויל בדיוק התחיל להגיד: "לילי אני חושב ש.." אמרה סיסיליה בקול עבה, ושונה מאוד מהקול החולמני והקודם שלה: "פוטרים! תפסיקו לפטפט ותתאמנו על הלחש!, עכשיו!".
לילי הביטה על וויל וג'יימס במביטים מופתעים.
"ראיתם מה קרה לקול שלה?" היא שאלה אותם בחשש, והמבטים שלהם אמרו לה שכן.
"אוקי, עכשיו אני מסכים איתך. היא באמת מוזרה!" אמר וויל.
"ראפרו, טרגאוֹ, אִימְפֱרבִיוּס, ג'מיניו, אוונסקו...שום דבר לא עובד!" אמר ג'יימס בייאוש ונאנח.
"ג'יימס, באמת! זה נוקס! אתה צריך להקשיב ביותר בשיעור!" אמרה לילי ובחנה את השולחן שלהם, שזהר כרגע בצהוב עם נקודות ירוקות, וצימח כל הזמן קרניים.
"יש למישהו מושג איך נחזיר את השולחן למצב הקודם?" אמר וויל בדאגה.
"לא ממש.." אמרה לילי ולפי הבעת פניו של ג'יימס היה ברור שגם הוא לא יודע.
"אני גם לא כ"כ יודע.." אמר וויל והביט בלילי וג'יימס בעצבנות.
"אולי.. ג'יימס אתה זוכר באיזה קסם אמא השתמשה לפני שנתיים כשבטעות חיברת את השולחן לקיר?" שאלה לילי את ג'יימס.
"מה?! הוא חיבר את השולחן שלכם לקיר?!" שאל וויל בהפתעה.
"עזוב.. סיפור ארוך" ענתה לו לילי בביטול.
" אני חושב שזה היה.. אולי רמנדסי?" אמר ג'יימס.
"טוב.. על החיים ועל המוות.." אמרה לילי, כיוונה את שרביטה אל השולחן ואמרה "רמנדסי".
הקרניים הפסיקו לצמוח על השולחן.
"כן! זה עובד!" אמרה לילי בשמחה.
"מה עושה בדיוק הקסם הזה?" שאלו וויל וג'יימס.
"למיטב זכרוני, הוא מבטל פעולות של קסמים" אמרה לילי, והוסיפה "דרמנסי" נוסף, וכל הקרניים שכבר צמחו על השולחן נעלמו.
"מגניב! אני גם מנסה... דרמנסי!" אמר ג'יימס והצביע בשרביטו על השולחן, והנקודות נעלמו ממנו.
"קדימה וויל, תנסה גם אתה!" אמרה לילי והביטה בוויל.
"אוקי.. דרמנ..סי.." ענה לה וויל בחשש, והשולחן חזר להראות בדיוק כמו כל שאר השולחנות.
פתאום, אמרה המורה: "השיעור נגמר תלמידים! להתראות בשיעור הבא!" והתלמידים פנו לצאת מהכיתה.
"איזה שיעור יש לנו עכשיו?" שאל וויל את לילי.
"אמ.. התגוננות מפני כוחות האופל!" קראה לילי מהדף המקופל ופנתה לכיוון הכיתה להתגוננות מפני כוחות האופל.
וויל וג'יימס הלכו אחריה, והם נכנסו לתוך הכיתה.
המורה כבר עמד בכיתה, שערו הבלונדיני מסודר על ראשו, אך הוא לא נראה כועס.
"כנראה.. שפשוט לא איחרנו- הוא הקדים" אמרה לילי בפשטות והתיישבה באחד מהשולחנות הפנויים, ומיד אחריה התיישבו לידה ג'יימס ו-וויל.
כשכל השולחנות התמלאו, החל המורה לדבר: "שלום, שמי ארווין לנסייט, ואני אהיה המורה שלהם להתגוננות מפני כוחות האופל" הוא אמר והביט בתלמידים בעיניים הכחולות.
לילי הגיעה למסקנה שהוא, איך לומר.., די יפה, יחסית למורה לפחות, ומיד חזרה להקשיב.
"היום, אני אלמד אתכם מספר קללות פשוטות מאוד, שדעתי עליכם לדעת לשלוט בהם היטב" אמר לנסייט והוציא את שרביטו מכיסו.
"מי רוצה להיות מתנדב?" הוא אמר ובחן את הילדים.
ג'יימס הרים את ידו מיד אבל לילי דחפה אותה למטה.
"ג'יימס! באמת!" היא סיננה מבעד לשיניה ופנתה להביט בתלמיד שהתנדב.
רק אז שמה לב שהשיעור הזה משותף לתלמידי גריפינדור והפלפאף.
"אז.. מה שמך?" שאל לנסייט את התלמיד המתנדב.
"ג'ו לקרטול" אמר התלמיד המבויש.
"טוב.. אז קדימה לקרטול, אתה מוכן?" הוסיף לנסייט בהתלהבות.
ג'ו הינהן בחשש.
"אז קדימה!" אמר לנסייט "שתק!" הוא כיוון את שרביטו על ג'ו, שגופו שקפא מיד.
"ועכשיו.. שחרר!" הוסיף לנסייט, וגופו של ג'ו השתחרר.
מספר תלמידים מחאו כפיים בנימוס.
ג'ו חזר למקומו, פניו סמוקים, ולנסייט המשיך: "כעת, החלק אתכם לזוגות..." הוא אמר והעביר את מבטו על הכיתה.
"אתה לקרטול, תהיה עם.. איתך!" אמר לנסייט והצביע על תלמיד ג'ינג'י שישב בפינת הכיתה ולעס מסטיק.
שני התלמידים ניגשו למקום פנוי בכיתה והחלו להתאמן.
"ואתה ילד, אתה תהיה עם.. איתה!" הוסיף שוב לנסייט והצביע על וויל ועוד ילדה אחת, בעלת שער ג'ינג'י ארוך ועיניים ירוקות.
וויל קם מהשולחן והתקדם אל עבר הילדה.
לאחר שלנסייט סידר עוד מספר ילדים בזוגות, לילי שמעה אותו אומר: "וכמובן.. פוטר עם..פוטר!" וכל התלמידים הפנו את מבטם עליהם.
ללילי ממש התחשק להפעיל על אחד מהם את קללת אוזני החמור שלה, אבל לבסוף ויתרה על הרעיון.
היא צעדה יחד עם ג'יימס לפינה מרוחקת בכיתה.
"אני התחיל" היא אמרה, וכיוונה על ג'יימס את שרביטה.
"שתק!" היא אמרה, וגופו של ג'יימס קפא, בתנוחה מאוד מצחיקה.
"תשחררי אותי!" הוא אמר ללילי בעצבנות.
"טוב.. שחרר!" אמרה לילי, וג'יימס חזר לתנוחה רגילה.
"עכשיו תורי, שתק!" אמר ג'יימס אבל הקללה, בואו נאמר, לא ממש עבדה.
לילי חרצה לו לשון, וג'יימס ניסה שוב, והפעם הצליח.
הוא התחיל לרקוד ריקוד ניצחון, כשלילי כחכחה בגרונה בחוסר סבלנות, מחכה שג'יימס ישחרר אותה.
"אם אני חייב, שחרר!" אמר ג'יימס וגופה של לילי השתחרר מיד.
"ג'יימס, השארת את הרגל שלי משותקת!" אמרה לילי בכעס וכיוונה את שרביטה על רגלה הימנית.
"שחרר!" היא אמרה, ורגלה השתחררה.
"ועכשיו תלמידים, חזרו למקומותיכם, ברצוני ללמד אתכם עוד קללה פשוטה!" אמר לנסייט, ולילי וג'יימס חזרו לשבת במקומותיהם.
"הקללה שאני רוצה ללמד אתכם היא קללה אולי מעט מסובכת, אבל אם תתאמצו תצליחו לעשות אותה" הוא אמר, והוסיף: "הקללה היא לוקומוטור מורטיס, מישהו יודע מה היא עושה?".
כמה ידיים הורמו.
"כן, גירנור?" אמר לנסייט הצביע על אחד מהילדים המצביעים.
"הקללה גורמת לשתי הרגליים להדבק אחת לשנייה" אמר הילד.
"בדיוק!, כעת התחלקו לזוגות הקודמים שלכם ונסו את הקללה אחד על השני!" אמר לנסייט ולילי וג'יימס קמו שוב משולחנם וניגשו לפינה ריקה.
"עכשיו אני ראשון!" אמר ג'יימס במהירות וכיוון את שרביטו על לילי.
" לוקומוטור מורטיס!" הוא אמר, ולילי הרגישה את הרגליים שלה נדבקות אחת לשנייה, והיא נפלה על הרצפה.
"אה.. זה לוקומוטריקס מיריטוס, לא?" שאלה לילי את ג'יימס.
"מה?" שאל ג'יימס בלבול.
"לחש הנגד!" ענתה לו לילי בעצבנות "טוב, אני מנסה: לוקומוטריקס מיריטוס!" אמרה לילי ושתי רגלה השתחררו.
היא נעמדה, כיוונה את שרביטה על ג'יימס ואמרה: " לוקומוטור מורטיס!".
גם ג'יימס נפל על הרצפה.
"איך זה הולך?" שאל ג'יימס את לילי.
" לוקומוטריקס מיריטוס" ענתה לו לילי בפשטות, וג'יימס הפעיל על עצמו את הלחש והשתחרר.
"טוב תלמידים, שיעורנו הסתיים להיום, נהניתי ללמד אתכם!" אמרה לנסייט, ולילי וג'יימס יצאו במהירות מהכיתה.
וויל ניגש עליהם ברגע שיצאו, ושאל את לילי: "איזה שיעור יש לנו עכשיו?".
"לפני זה.. תגיד, איך הייתה הילדה הזאת?" שאלה אותו לילי בחזרה.
"דווקא נחמדה. גם היא גריפינדורי. והיא נורא טובה בקסמים!" אמר וויל ומיד חזר לנושא הקודם "אז את יכולה כבר להגיד לנו איזה שיעור יש עכשיו?".
"אמ.. שנייה, אני בודקת.. שיעור תעופה!" אמר לילי בהתרגשות ומשכה את וויל וג'יימס החוצה.
אוקי, כמה דברים:
1. אני יודעת שהפרק יצא לי קצת קטוע בסוף, אני מצטערת, פשוט סיימתי אותו בארבע בבוקר ועוד הייתי חצי ערה.
2. הפאנפיק השני שרציתי לפרסם התעקב ואני באמת מצטערת מאוד, אבל במקום זה עבדתי על הפרק הזה.
יש עוד סיכויים אפילו שהוא יתפרסם היום, אבל לא בטוח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nice to meet you, a littel frog