הארי שפשף את עיניו, בודק עם זה אמיתי.
אבל רון באמת עמד שם.
הארי לא ידע מה לעשות, הוא הרגיש שכל גופו כאילו משותק.
לבסוף, פתח רון את השיחה.
"היי" הוא אמר בקול קלוש, וחייך חיוך קטן אל הארי.
"מה זה המקום הזה?" שאל אותו הארי, מבלי להגיב לברכת השלום שלו.
"נָחֶש" אמר רון ונאנח.
לקח להארי קצת זמן, אמר בסוף הוא הבין.
הוא אכן מת, וגם רון מת, ולכן, זה המקום.. של כל מי שמת.
"אז.. אני אוכל לפגוש פה את ההורים שלי? הרי גם הם מתים!" שאל הארי את רון.
אך לא רון, אלא קול מוזר ואחר ענה לו במקומו: "רק אם, תעבור את כל השלבים!".
"מה זה היה?" שאל הארי בחשש את חברו.
"זהו, שאני לא יודע. הוא כל הזמן אומר לי את זה. אני חושב צריכים לעבור פה שלבים ומקומות בשביל להתקדם ולראות מתים אחרים, שכבר עברו את השלבים האלה" ענה לו רון ונאנח שוב.
"אבל איך עוברים את השלב?" שאל הארי בעצבנות.
"זאת הבעיה! אני לא יודע!" אמר רון ונימת קולו השתנתה לנימה כעוסה בהרבה.
"אז אולי אני אעזור לך? זה בטח יותר קל בשניים!" אמר הארי בניסיון להרגיע את רון.
"אוקי, אז קדימה, תעזור לי!" אמר רון בעוקצנות והילך בתוך החלל.
רק אז הארי שם לב שהוא נמצא בחדר תבעוני, שעל קירותיו צורות שמחליפות צבעים ומשנות את צורתן כל הזמן.
המראה גרם לו לחוש סחרחורת, והוא התיישב על הרצפה הצבעונית.
"נו, קדימה!" צעק רון, והארי קם ממקומו.
"איך מחפשים את המעבר לשלב הבא? איך הוא אמור להראות?" שאל שוב הארי את רון.
"מין ספירלה כזאת, בדיוק כמו הספירלה שהובילה אותך לכאן" ענה רון מבלי להסיר את מבטו מהרצפה.
"אה.." אמר הארי והחל לחפש.
"מצאתי!" שמע הארי את רון זועק בהתרגשות.
"מצאת את המעבר לשלב הבא?" שאל הארי את רון בשמחה, למרות שתשובה כבר הייתה ברורה.
"כן!" צווח רון בהתרגשות.
הארי רץ אל עבר רון, והביט בספירלה בשמחה.
"איזה צרוף מקרים, שבדיוק כשהגעת אז מצאתי את הספירלה!" אמר רון בחיוך והביט על הארי בחיבה, וקפץ אל תוך הספירלה.
"אולי זה דווקא לא צירוף מקרים אמר הארי בשקט ונכנס אחרי רון לתוך הספירלה, עובר לשלב הבא במרוץ של המתים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Nice to meet you, a littel frog
