אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שאכלתי סלק

עדכון!

ווהוו!! היפ-היפ-הוריי!!

מי היה מאמין?

שנה וכמעט ארבעה חודשים אחרי הפעם האחרונה, אני (כרליאל) מעדכן את הבלוג...

איזה קזבובו, בחיי.

כל שנת 2007 עברה לה בלי עדכון אחד ובכל זאת - לא זנחתם אותנו.

בכל פעם שנכנסתי לבלוג כדי לבדוק מה קורה פה, הופתעתי לגלות שהמונה ממשיך לדפוק כמו גדול.

אמנם ככל שהחודשים חלפו להם הקצב פחת, אבל עדיין לא מת. עכשיו, עם כל הסטטיסטיקות המגניבות האלה, ראיתי שרק אתמול היו עשר כניסות (סביר להניח שרפסנג'ני נכנס והתנתק 10 פעמים, אבל עדיין שאפו על ההשקעה).

וזה, כאמור, כשלא כתבנו פה יותר משנה, כך שאפשר לשקוע בחלומות על מה היה קורה אם...

אולי, רק אולי, אם לא היינו מפסיקים לכתוב, היינו מגיעים למקום הראשון בטבלה, מקבלים טור ב"פנאי פלוס", או לפחות באחד המקומונים של מגדל-העמק, ואיזה מגלה כשרונות של ערוץ 10 היה קורא אותנו, וכך תוך שנה היינו מקבלים את הנחיית "הלילה עם ליאור שליין", שבעצם לא היתה נקראת "הלילה עם ליאור שליין", כי ליאור שליין לא היה מנחה אותה, אלא אנחנו, ולכן היו קוראים לה "הלילה עם כרליאל והברבור רפאל", או בעצם רק "הלילה", כי בינינו, "הלילה עם כרליאל והברבור רפאל" זה שם ארוך מדי, וחוץ מזה, הברבור היה אומר "מה פתאום שהשם של כרליאל יהיה ראשון?" ואני הייתי עונה לו "שתוק, פרחח!" ואז הוא היה מוציא אולר מהגרב ודוקר אותי בלב, והיו מאשפזים אותי בהדסה עין-כרם, אבל זה היה מאוחר מדי, כי זה אולר-שווייצרי, לא סתם איזה זבל שהוא קנה בשוק, ורבבות קופים היו מלווים אותי בדרכי האחרונה לקבורה בים המלח, והברבור היה בוכה, אוי כמה שהוא היה בוכה, ומרוב בכי היתה מתפתחת לו דלקת בעיניים, והוא היה שם סטילה אבל זה לא היה עובר, כי הוא כל הזמן היה מגרד בלי לשטוף ידיים לפני, ואיזה בלאגן, יא רבנאן...

אפשר רק לנחש מה היה קורה אם.

אבל אני, כמובן, לא בא לעסוק פה בניחושים ועתידות למיניהם, כי בסוף אמנון לוי יבוא ויעשה עלי תוכנית ויקרא "שרלטן" וכל מיני דברים לא יפים כאלה.

אז אני רק כותב.

ועכשיו יקום החכמולוג שם בסוף היציע וישאל "אז למה, אדון כרליאל, למה החלטת לעדכן דווקא עכשיו?"

אז ככה.

אפשר לומר שנחה עלי הרוח.

אבל למרבה הצער, לא רוח היצירה, אלא רוח פרצים שעשתה אותי חולה מאד, ועכשיו אני בבית.

את המרק כבר אכלתי, ובטלויזיה משדרים רק זבל, אז מה נשאר לי? מה? כמה פרומואים ל"אחד נגד מאה - ספיישל וטרינרים" כבר יכול בנאדם לראות לפני שהוא משתגע?

"כרילאל" אמרתי לעצמי. "אתה חולה, גלמוד, משעמם לך, רע לך - למה שלא תכתוב משהו?"

למה לא באמת?

אז הנה כתבתי. וזה אפילו מרגיש טוב.

כל כך טוב, שאולי אחזור לכתוב באמת, ולא רק כשאני חולה ומאופסן בבית עם תרופות מצחינות.

ואם תהיינה תגובות חיוביות בנוסח "היי כרליאל, אני עדיין נכנס לפה לפעמים, ולא קוראים לי רפסנג'ני", נשתדל לכתוב שוב, ואם תהיו טובים אפילו תקבלו קונפה חדשה (כן כן, מישהו זוכר את הקטע הזה?).

ועכשיו תסלחו לי, אני הולך לראות "הדוב בבית הכחול". סופסוף משהו לראות בטלויזיה.

יום רביעי נהדר לכם,

פורצה מכבי,

כרליאל (הכבר לא כל-כך מתהולל)

קולי לא יושתק.

אתה יכול למחוק את הסרטים המפגרים שאני אשים פה,

אבל אחי, אני אומר לך, בוגי לחץ על ההדק.

רפאל