תיאטרון

קודם כול, תודה רבה על התגובות….

זה נורא יפה 100 כניסות ו 0 תגובות

-.-"

דבר נוסף..

רציתי להכניס קצת הבנה מה זה בעצם תיאטרון או משחק.

נכון, לי עצמי אין הרבה ניסיון, אבל בתור אחת שאח שלה שחקן ואבא שלה היה שחקן וסבא שלה היה שחקן,

יש לי קצת מושג על מה אני מדברת…

נתקלתי בהרבה אנשים או יותר נכון לומר ילדים שרוצים להיות שחקנים.

אבל מזה שחקן בכלל?

למישהו מהם יש בכלל את המושג מזה "להיות שחקן"?

כולם מחפשים קיצורי דרך, את ה"אודישן הגדול"

שיגלה אותם.

בתור מה? בתור שחקנים או בתור אנשים?

צר לי לאכזב אתכם, עדיף שתמצאו עבודה במשרד או משו…

ואני לא מזלזלת .

יש איזה זמר כלשהו אם אני לא טועה שאמר משפט נורא אמיתי או נכון לגבי

התופעה הזאת של "להיות שחקן"

"כתבו עלי בעיתון, דיברו עליי בטלוויזיה, שמעו אותי ברדיו. אני קיים".

זה לא להיות שחקן..

להיות שחקן זאת עבודה מלוכלכת,

זה לעבוד קשה ולהוציא מעצמך את המיץ

זה להשתגע מדעות של אחרים ולתרגל לכך שאנשים מקנאים.

בדיוק כמוך.

זה לשאול משהוא מה הוא חושב על מה שהצגת עכשיו על הבמה ולשמוע תמיד,

"זה היה מעולה" גם אם זה היה גרוע ברמות על!

זה להתחבר לדמות, להרגיש אותה, להבין אותה גם אם היא אונס או רוצח סידרתי, ולא לשפוט

אף פעם, ואז לקבל תגובות כמו "אם הוא לא היה שחקן הוא היה ככה במציאות"

או המחשבה הזאת ששחקנים לא משחקים אלה הם מי שהם על הבמה.

להיות שחקן זה לאכול יותר חרא מלקבל הערצה והארכה.

הרצון הזה לעלות לבמה ולדעת את כל זה ובכול זאת לאהוב,

זאת אהבה, הרצון להשתנות, הרצון שיקשיבו שיעריכו מחיאות הכפיים, האדרנלין.

מה שבאמת קובע במקצוע הזה אלו לא הזהר והתהילה,

אלה היכולת לסבול לסת את האיסורים ולהאמין.

אני מצטערת אם ניפצתי את החלום ההוליוודי הזה שכולם רודפים אחריו

בשורה התחתונה, אין שום זוהר בלהיות שחקן,

וכול מי שחושב להפוך את התיאטרון למקצוע (כמוני לצערי) ראו הוזהרתם.

תיאטרון זה לא מקצוע, זה תחביב, אין בזה כסף, וגם, מי שכבר מצליח,

משלם על זה מכיר יקר.

מחיר הפרטיות שלו.

פוסט הבא אני יביא מונולוג שקשור בנושא מתוך ה"שחף" של צ'כוב אם אני לא טועה…

נו תגיבו כבר…. ^^