ונתחיל בקלישאה: עוד לא יבש הפיקסל מעל פרסום שמם של חשודי פרשת "הריגול התעשייתי" (ע"ע "רעידת אדמה במשק הישראלי", "יום הכיפורים של אבטחת המידע", "אנשים קופצים מהגג" ושאר קלישאות), ומיד מזדרזים לנתח את מניעיה ואישיותה של הדמות הטכנולוגית שבפרשה, מיכאל האפרתי.
מיני הקדמה: עידו קינן מ-NRG הוא חבר שלי. אנחנו מסוגלים (אני מאמין) להישאר חברים למרות שיש בי סלידה עמוקה ממקום העבודה שלו ומחלק מהנושאים שבהם הוא מתעסק, אבל בדרך כלל אני והוא מצליחים לא להעליב האחד את השני יותר מדי. כנהוג בבלוג הזה, עדכנתי אותו מראש על הקטע הזה, וסוכם שאם הוא יתעצבן, הוא לא יעשה משהו יותר אכזרי מלעשות לי מנוי על "מעריב".
הבה נתחיל: כאילו היה קורבן בעצמו לחמור טרויאני, עמוד הבית של NRG נחטף הבוקר ושש הפניותיו העליונות, כמו גם חמש מתוך 18 התחתונות, מוקדשות לפרשה. לא ברור אם העיתונאים התנדבו או שהעורכים כפו עליהם, אבל כמעט כל בעל מקלדת מביע את דעתו ונסיונו בעניין. עד להיקף מסויים זה הגיוני. מעבר אליו, זה מוזר. לפעמים, זה אפילו מגוחך.
קינן משרטט את דמותו של האפרתי מתוך כתביו של האחרון ברחבי הרשת. האתר האישי של המשפחה –"כאן אין כל רמז מטרים ומרעיש לפרשה שתעסיק את העיתונות בזמן הקרוב, ותרסק את המשפחה. רק אנקדוטות, קוריוזים, אירוניות ורמזים-לכאורה שמתגלים כצירופי מקרים לא מפתיעים, המצייתים לאמירה שמי שמתהלך עם פטיש בידו, כל העולם נדמה לו מסמרים-מסמרים. כמו פורום האתר, שביולי 2004, לפני שחייה של המשפחה התהפכו, נבחר לו השם האופטימי "פורום החופש".. הדפיוצר בבמה חדשה – "מי שרוצה לבנות פרופיל פסיכולוגי של החשוד העיקרי, ראוי לו שיעזוב את המציאות ויפנה דווקא לאתר בדיוני – דף היוצר של מיכאל האפרתי ב"במה חדשה", בו מתפרסמים שני קטעי מוזיקה וחמישה סיפורים קצרים... שבראיה חלקית לאחור נראה כאילו חושף עוד טפח מהוויתו האמיתית של האפרתי".
גם רוני גלבפיש, גם חברה, ממהרת לקשר בבלוגה לשאריותיו של האפרתי ברשת. היא אמנם לא יוצאת בהצהרות קוואזי-פסיכולוגיות כמו קינן, אבל יש משהו לא נעים בעובדה שאנשים שמסתובבים באינטרנט שנים ארוכות כמו שני החברים שלי, ומודעים לעובדה שתשעה מתוך עשרה בלוגרים ממציאים לעצמם זהות בדויה, נופלים בפח הזה בדיוק ברגע שבו אפשר היה להתייחס לאישיות המציאותית של האיש, ולא לזו שהוא בנה ברשת.
בכלל, ההתעקשות לערב מין בשאינו מינו לא התחילה היום. כמה פעמים קראתם טור על הרשת שבתחילתו מופיעה תמונה והכותב מחבר, בחוט דק עד שהוא לא נראה לעין, בין התמונה לרעיון שאותו הוא מנסה להביע לגבי הרשת? "ישו התינוק, נחבא מאחורי דמותה של אימו, הוא כאלגוריה מיתית ממש לגולש הנחבא מאחורי הכינוי במסנג'ר שלו". יאללה, יאללה.
גם פילוסופים (בעיקר צרפתיים) נגררים לטורים כאלה, שלא באשמתם. ספק אם הם היו מודעים, כשהיגגו על טבעו של האדם ויחסו לחברה, שיום יבוא ויופיעו בין מרכאות בטור המקונן על כך שהכותב נתקל בעמוד 404.
מספיק עם זה. אינטרדיסיפלינריות זה יופי, אבל במידה. אפשר לדון ברשת ובהשפעותיה על החברה גם מבלי לזרוק לקלחת את כל מה שקראתם בכתביו של אפלטון. אפשר לשרטט את ההתפתחות הטכנולוגית מבלי לעיין במשנתו של שגאל, ואפשר בהחלט להביע דעה מקורית מבלי למצוא לה תימוכין קודמים בקרב הוגי הדעות הגדולים של המאה הקודמת. חלקם, אני מאמין, היו זועמים על הפרשנות שהכותבים הללו נותנים לדבריהם – כי, כידוע, מותר לפרש את דבריו של אדם מת, או שאינו יודע לקרוא עברית (ביל גייטס, למשל).
ובחזרה להאפרתי – לפי אותו הגיון, כתב הספורט היה מציין ש"האפרתי הוא לוזר מלידה" בעקבות אהדתו את הפועל תל אביב. כתב המוזיקה היה מגלה אצלו נטיות התאבדותיות, לאחר מציאת בוטלג של נירוואנה, ומבקר המסעדות היה פוסק כי האפרתי לוקה ב-OCD, כפי שמצטייר מהתפריט היומי שלו.
"לפעמים נשיקה היא רק נשיקה" אמרו. לא הכל צריך לפרשן.
(גילעד נס)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
