מהן אותן העיניים אשר לוטשות בי מבטן?
ומהו אותו המבט אשר משיל את בגדי מעלי, חשופה לפניו בלבד?
כיצד ניתן להרגיש כה פגיעה, עטופה בצמר גפן המגן מהכל?
אך לא מהכל מגן. מבטו חודר כל צמר וכותנה.
והחולשה החודרת אל עצמותי כאשר אני שבה ומחפשת אחר אותו המבט.
כמו שה תמים המדלג אל לוע הארי.
והמילים כאילו נחרטות על לוח ליבי, חותמות בשמי על ברית עם השטן.
וההבלים אשר יוצאים מפיו ומשכרים את שמיעתי כבלדה לאור הסהר.
הנני ילדה טיפשה הנופלת אל זו המלוכדת הגלויה לעיני כל.
ילדה חדורת פחד מפני הלא מוכר.
אך האם גם החכמה בנערות לא תיפול לרגליו,
כאשר ידוע לכל כי אותו שייקספיר מאוהב?
רומאו ויוליה.. סמל האהבה הבלתי מעורער. אך מה יקרה אם יקום יום אחד אדם, או בעצם ילדה, ותגיד שיוליה היא סתם פרוצה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
