היי! אני יודעת שהייתי צריכה לעדכן אתמול אבל לא היה לי זמן... היה לי טונה שיעורים
יש לי בבצפר פאקינג מורים מעצבנים!
הינה הפרק
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
ג'יניה שכבה על צידה ושיערה הסתיר את פניה, היד האחת שלה אוחזת בביטנה ובשניה את כתפה.
גם מרחוק היה אפשר להבחין שמקור רוב הדם היה מביטנה, בשל ידה האדומה לחלוטין.
הפתק נישמת מידיו של רוב. כשהוא התקרב הוא ראה שהיא בוכה ושמע אותה מתייפחת מכאב.
הוא הזיז את שיערה ופניה היו יותר לבנות מאי פעם. רוב הבחין בסכין מטבח גדולה התקועה בביטנה.
מבלי לומר מילה או לחשוב פעמיים הוא החל להוציא אותה. ג'יניה צרחה מכאב. ידה של ג'יניה הקשתה עליו להוציא את הסכין.
"רוב זה כואב..."
"אני מבין אבל צריך להוציא לך את זה מהבטן!"
ג'יניה צרחה שוב רק שהפעם הכאב חנק אותה.
הסכין כבר הייתה בחוץ למחציתה. רוב המשיך למשוך אותה החוצה לאט.
ג'יניה התנשפה בכבדות ומידי פעם הוציא הנחות כאב.
אחרי מספר דקות הסכין הייתה כבר בחוץ.
ג'יניה עדיין התנשפה ללא הפסקה.
רוב הרים אותה מהריצפה והניח על המיטה שלו. לא היה לו איכפת שהיא תתמלא בדם.
"רוב... אתה צריך... להיזהר... הם מצאו אותי..."
"מי הם?"
"ההורים שלי.... בסוף הם... ימצאו גם אותך... והם.. יהרגו אותך..."
"ג'יניה כרגע זה לא הכי אכפת לי! עכשיו מה שחשוב לי זה לעצור את הדם ו... את."
"רוב אתה.. לא מבין!" ג'יניה הזיעה והכאב חנק אותה והיא התקשתה לדבר.
"ששש... אל תדברי... זה יכאיב לך... אני הולך להביא מגבת או משהו הכסות את זה ולעצור את הדם..."
"לא רוב... אל תלך.."
אך רוב כבר יצא מהחדר, אחרי דקה בדיוק הוא חזר עם מגבת קטנה לבנה קצת רטובה והניח אותה על הפצע.
ג'יניה התייפחה מכאב.
"רוב... אני מצטערת.. לא הייתי צריכה.. לבוא."
"אין לך על מה להצטער, זאת לא אשמתך..."
"רוב... בוא רגע.. אני.. רוצה שתהיה לידי..."
רוב נישכב לידה.
"כואב לי... כואב לי לדעת ש... אלא הם ההורים שלי... שבגללי הם רוצים להרוג גם אותך... ולא מסתפקים בכאב שלי."
"ג'יניה... למה בגללך? את לא אשמה שהאבהת בי..."
"אני כן... ואתה לא מבין עד כמה... אני לא הייתי צריכה לתת לך לסנוור אותי ככה..."
"אני לא מבין.. מה בי משך אותך כל כך?"
"אני לא יודעת בדיוק... אתה... העיניים שלך, החיוך הכובש שלך, אולי עצם העובדה שהתיחסת עלי כמו אל בן אדם ולא כמו אל מפלצת."
~~אצל לולה ומאי~~
הבנות ישבו וצחקו על עינייני בנות.
"מאיפה את יודעת איך הוא מתנהג? תאמיני לי שהוא לא כזה סנוב כמו שאת חושבת!האמת שהוא לא סנוב בכלל! הוא ממש מתוק! בניגוד לראיין שקלר הזה שאת חולמת עליו בלילות!"
"מה את יודעת על ראיין שקלר?"
"הוא סקייטר מקצוען גר בקצה השני של העיר בבית שאי אפשר לקרוא לו צנוע, ביחד עם שני האחים שלו, שההורים שלו גרושים ולא מדברים אחד עם השני בכלל,
ואת יודעת מה הכי חשוב שאני יודעת עליו? הוא בן 17!"
"סו? החיוך שלו הורס אותי מבפנים כל פעם כשאני רואה תמונה שלו..."
"אוי תרגעי.!"
פתאום הופיע מול הבנות אישה הלבושה בשמלה שחורה, שיערה שחור עם פס לבן, עורה לבן לחלוטין, עיניה כחולות הבירות מאוד, ובידה היא החזיקה מניפת נוצות שחורה.
בידה השניה היא החזיקה חבילת פתקים שחורים, היא פיזרה אותם באוויר ונעלמה.
מאי קמה והרימה אחד מהפתקים, עליו היה כתוב האותיות לבנות "אל תתקרבי לרוב, הוא הטרף שלי!" זה מה שהיה כתוב בכל שאר הפתקים.
פתאום תחושת מועקה לא מוסברת תקפה את מאי.
מאי הראתה ללולה את הפתק. מאי חייגה את המספר של רוב הכי מהר שרק יכלה.
"רוב?"
"כן? משהו קרה?"
"לא שום דבר מיוחד... רק אישה ממש מפחידה שממש מזכירה לי את ליה הטרסון הופיעה לי באמצע הסלון והשאירה לי די הרבה פתקים שכתוב בהם 'אל תתקרבי לרוב הוא הטרף שלי'..."
"אני מרגישה שיש משהו שאתה מסתיר ממני. זה נכון?"
"אוקיי בואי אלי ואני יסביר לך הכל..."
"טוב..."
"מאי ניתקה והתלבשה, התאפרה ויצאה.
~~אצל רוב~~
"ניראה לי שאמא שלך מצאה את החברה שלי... ואני הטרף שלה..."
"רוב... תעשה הכל כדי להתרחק מאמא שלי טוב? אני לא אוכל לחיות עם עצמי אם יקרה לך משהו..."
נישמעה דפיקה בדלת. המגבת של ג'יניה כבר הייתה אדומה לחלוטין.
רוב לקח את המגבת והלך לפתוח את הדלת.
"מה הבעיה?"
"בואי איתי..."
רוב הלך למטבח ושתף את המגבת וסחט אותה.
שניהם עלו במדרגות. וניכנסו לחדר.
"תכירי את האקסית שלי ג'יניה הטרסון..."
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
נווווווווו? איך?
כל תגובה תתקבל בברכה...
אני רצינית תגיבו....
תציעו לי הצעות להמשך מפחיד או רומנטי או כל דבר אחר...
תביעו את דעתכם ותציעו הצעות לשיפור...
חולה עלייכם!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לינקין פארק