חפירה!!!!!!!!!!!!!!!!!! סתם צוחקים...
יאללה בלךי חפירות מיותרות בבקשה פרק:::
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אמי לא האמינה למה שהראו לה עייניה, פניה החווירו כשהבינה מה רוב אמר לה לפני כדקה.
מאי לא חדלה לחשוב על כך שראתה אותה ישבת על הסלע ההוא באותו יום, ואיך שראתה אותה בביתה ללא רוח חיים.
"זה כבר יותר מידי בשבילי!"
"מה יותר מידי?"
"כבר הרבה דברים מוזרים ומפחידים קרו לי שהיו קשורים למשפחה הזאת אבל זה? כאילו שאני אבין בגלל שאתם הייתה ביחד אתה הפכת לקורבן הבא של ליה הטרסון?"
"בדיוק... אני יודע שקשה לקלוט את זה אבל זה ככה..."
"תקשיבי מאי.... ההורים שלי התעללו בי חמש שנים רק בשביל למצוא את הדרך הכי איטית והכי מייסרת להרוג את רוב... הכאב שלי לא מספיק להם... ועד שהם לא יתנקמו הכל העולם ואישתו הם לא ינוחו."
"אני מבינה, אבל זה כבר מוגזם ומה אני קשורה פה בדיוק? קרו לי יותר מידי דברים מוזרים שקשורים למשפחה שלך כדי שאני לא ישאל את זה!"
"מאי, הם רוצים אותך בתור קורבן כדי שרוב יתייסר לא רק מכאב אלא גם מהעובדה שהם הורגים אותך בגלל שאתם קשורים בדרך כלשהי... הם רוצים לפגוע בדבר הכי יקר לו לפני המוות שלו."
"בזה אני אמורה להבין שאני הדבר הכי יקר לו?"
"הדבר הכי יקר לו זה האהבה שהוא חש כלפייך, את לא יודעת מהו הכאב של אובדן של בן אדם אהוב, ואת לא רוצה לדעת. זה כואב יותר מכל מכה. כשאת מאבדת מישהו שאת אוהבת, ההרגשה היא הרגשה כאילו הלב שלך
ניקרע לשניים, וזה לא רק כאב נפשי אלא גם פיזי, כשזה קרה לי כל הגוף שלי כאב ולא רציתי שום דבר אחר מאשר ליראות את רוב שוב אבל לא יכולתי. למדתי לחיות עם זה ואחרי כמה זמן ההרגשה הנוראית הזאת עברה,
ומהר מאוד שחכתי שוב מה המילה אהבה אומרת, אבל אני רגילה לחיות בסביבה של שינאה אבל את? אני בטוחה שלא תצליחי להתגבר על התחושה הזאת..."
"ג'יניה אבל עכשיו אני רוצה ש.."
מאי קטע את עצמה כשהבחינה בזה שג'יניה מדממת ללא הרף.
"ג'יניה מה קרה לך?"
"ההורים שלי היו כאן... ליתר דיוק אמא שלי והיא..."
ג'יניה קטע את דבריה והפנתה את מבטה של מאי לכיוונו של רוב שהרים את סכין המטבח שהייתה תקועה בביטנה של ג'יניה.
"אלוהים!!!"
"ההורים שלי מסוגלים לפגועה בכל אחד...אפילו בילדים שלהם..."
"ג'יניה אני חושב שאם ההורים שלך עושים לך את זה בגללי אז כדי שניתרחק אחד מהשני כדי לא לגרום לך נזק..."
"צריך, אבל גם צריך משהו שירחיק אותך מצרות וסיבוכים איתם... ואם צריך אני מוכנה לסבול כמה שצריך רק שהם לא יפגעו בך!"
"ג'יניה אני לא מוכנה לזה! אני אשמור עליו ואם צריך אני יגן עליו בגופי אבל אני לא יתן לך לסבול יותר."
"את לא מבינה. אני יודעת שאמילי הייתה אצלך והפכה חצי מהבית שלך אבל כל מה שהם עושים זה כדי להביא אותכם למצב שאתם בטריטוריה שלהם. ואם זה לא ילך ככה הם יעשו את זה בדרכים פחות נעימות..."
~~אצל ריי ובן~~
"מיין גוטן!!! בן כמה אתה מעשן???"
"כמה שבא לי ואל תגיד לי מיין גוטן!"
"אתה יודע מה לולה סיפרה לי?"
"לא סיפרת לי איך אני אמור לדעת??? נו מה היא סיפרה לך?"
"למאי יש חבר חדש..."
"מה?"
"ולא סתם עוד אחד מעפן מרחוב קארנבי... אלא "מר שלמות בהגלמותו" כמו שחצי מהבנות בלוס אנג'לס אומרות."
"כן? ומי זה הוד שלמותו?"
"רוב בורדון... המתופף של הלינקין פארק, נו אתה יודעת הלהקה הזאת שהיא מעריצה..."
"שיהיה לה בכיף..."
בקולו של בן הייתה נימת אכזבה ועצב.
"בן נו לא היה לך אף פעם סיכוי איתה... גם אם מיסטר שלמות ימות מחר אין לך סיכוי איתה ולא משנה מה..."
"ריי שתוק בסדר? כאילו לך היה סיכוי עם לולה..."
"לא היה לי ולא יהיה לי ובגלל זה אני לא מפתח פנטזיות... כדי לא להגיע למצב שאני מתאבד בגלל שקיבלתי הזמנה לחתונה שלה ושל עוד משהו..."
"אתה יודעה איזה יום מחר?"
"רביעי... שיט מחר יום רביעי!!! אחי תציל אותי אני עוד צעיר מידי בשביל למות... אני לא רוצה להכנס לבית המקולל הזה של ההטרסונים! יש יותר מידי דברים מפחידים במשפחה הזאת בשבילי!!!"
"אחי... תתקשר עליה תגיד לה ששברת את היד או משהו תמציא לה תירוץ כדי שלא תצטרך ללכת מחר..."
"אתה גאון!!!"
ריי התקשר למאי.
"הלו?"
"תקשיבי מחר יום רביעי ואת זוכרת ש..."
ברקע נישמעו התייפחותיה של ג'יניה...
"ריי דבר מהר אני קצת עסוקה... נו רוב אלוהים אתה לא יכול למהר?"
ברקע נישמע קולו של רוב,
"מאי אני מוסיקאי לא רופא בסדר? אני לא יודע מה לעשות בדיוק כמוך!!! ואני גם לא קוסם ואני לא יכול לעשות קסם כדי שיפסיק לכאוב לה..."
"מאי מה קורה שם?"
"ריי אני לא יכולה לדבר עכשיו תתקשר מחר טוב?"
מאי ניתקה.
"מה קרה?"
"עסוקים בשלהם..."
"אני לא מאמין!!! ככה? היא לא מסתכלת עליי בכלל ואיתו היא מתעסקת בשלהם???"
"אתה מטומטם טיכו!!! לא שלהם הזה!!! אני לא הבנתי מה הולך שם אבל הבנתי שהם לא לבד."
"לא לבד זה טוב..."
~~אצל רוב~~
"צריך משהו שיעצור את הדם... מאי צאי למסדרון הדלת הראשונה מימין, תביאי משם משהו, מגבת חולצה לא יודע, משהו ותרטיבי אותו קצת..."
מאי יצאה מהחדר בריצה ופתחה את הדלת הראשונה מימין וניכנסה לחדר האמבטיה הלא-קטן שלו ותפסה בידה את המגבת הראשונה שראתה והרטיבה אותה מעט.
מאי חזרה לחדרו והניחה את המגבת על הבטן של ג'יניה, הקור הרגיעה את הכאב והדם הפסיק לזרום החוצה, רוב הביא משכחי כאבים ונתן לג'יניה. אחרי חצי שעה של כאבים ממושכים זה הפסיק וג'יניה נירדמה.
מאי כיסתה את ג'יניה בסמיכת הפוך הלבנה של רוב שכבר הספיקה להפוך לאדומה במחציתה.
היא הורידה את המעיל שלא יצא לה להוריד עד עכשיו, רוב ניקה את שלולית הדם שהייתה במקום בו הוא מצא את ג'יניה ולאחר מכן הם ירדו לסלון כדי לא להפריע לג'יניה לנוח, אחרי כאב כזה מגיעה לה קצת שקט.
"נירא לך שהיא תהיה בסדר?"
"אני מקווה... אבל אין הרבה סיכויים שלא... את יודעת היא ג'יניה הטרסון... היא כבר מתה פעם אחת..."
"כן... אחרי זה אני לא אצליח לישון הלילה..."
"גם אני... ורוב הסיכויים שהלילה אני ישן על הספה. וחוץ מזה אני עדיין לא קולט איך זה שחמש שנים היא סבלה כל כך בגללי."
"גם אני... אני אומרת לך משהו לא בסדר אצל ההורים שלה... והם גם רוצים להרוג אותך."
"כן אבל אני לא דואג כל עוד יש לי אותך..."
רוב התקרב למאי, ומאי התקרבה עליו והוא נישק אותה בעדינות, מה שהתגלגל למזמוז לא עדין בכלל. שניהם נירדמו על הספה.
בבוקר רוב התעורר ראשון, ידו חיבקה את מאי ששכבה לצידו. היא התעוררה מספר שניות אחריו. הם עלו לחדר לבדוק מה שלומה של ג'יניה, היא ישנה.
כשמאי התקרבה ונגעה בידה היא שמה לב שאין לה דופק... מאי ניבהלה אך ג'יניה התעוררה והסבירה לה שאף פעם לא באמת היה לה דופק.
רוב חייך למאי, פתאום הגיעה רעש לא מרגיעה במיוחד מהסלון...
זאת הייתה חריקה מפחידה שאחריה באה צרחה, רוב ומאי ירדו בריצה למטה ומאי איבדה את הכרתה בגלל מה שראתה...
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
איך זה?
חכו חכו אתם עוד תצרחו מול המחשב...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לינקין פארק