מוות זה רק ההתחלה...

טוב חבריקוסים.... ניכנסים לסיוט האמיתי.

כאן אתם תבינו מה זה פחד אמיתי... למה אנשים מתכוונים כשהם אומרים "לפחד".

מאחלת חלומות פז אחרי הפרק הזה...

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

~~אצל מאי ורוב~~

אחרי שג'יניה שוב עמדה על רגליה ועזבה את המקום, היא הלכה למטבח להכין לה ולרוב קפה כשלפתע הרגישה כאב חד בראשה.

המראה בעינייה התחיל להשחיר ולאחר מספר שניות היא לא ראתה דבר, לא הרגישה דבר ולא שמעה דבר.

מאי הרגישה קור בחלקה השמאלי של גופה. מאי התעוררה בבית חשוך שלא היה ניראה כביתו של רוב, על ריצפה קרה, ולמולה שכב רוב מחוסר הכרה. ראשה כאב.

בחוץ כבר היה חשוך, מה שלא הקל על ראיתה.

רוב החל לפקוח את עיניו לאט, ולאט לאט קם מהריצפה הקרה עליה הוא שכב, עוזר למאי לקום לחש,

"אני לא אוהב את המקום הזה! לא משנה איפה אנחנו נימצאים..."

ריצפת העץ החורקת, קורי העכביש שהיו בכל מקום והמראה הישן לא ממש הקל על תחושת הפחד שעטפה את שניהם.

"לא איכפת לי איפה אנחנו העיקר לצאת מהמקום המחרים הזה..."

וכך עשו, שניהם התקדמו בצעדים זהירים ואיטיים לכיוון דלת עץ כפולה שהייתה מפחידה לא פחות משאר המקום.

מאי החלה לחפש מתג אור אך ללא הצלחה, כניראה החדר רחב הידיים הזה נועד להיות חשוך. רוב פתח את הדלת בזהירות, צליל חריקה חזק נישמע והדהד ברחבי כל החדר.

הם נעמדו למספר שניות משותקים, נותנים לעצמם להתרגל לעובדה שהם נימצאים אלוהים-יודע-איפה, בחדר חשוך ומפחיד.

צליל טיפתוף הגיע לאוזנה של מאי. תרגעי מאי זה רק מים  ניסתה להרגיע את עצמה. לאט לאט עינייהם התרגלו לחושך והיה ניתל להבחין במספר דברים שהיו בחדר יותר בברור.

מיטה קטנה, שידה, ארון לבן-אפור מלוכלך, מראה שהייתה תלויה מעל השידה, ניראה כחדר רגיל של ילדה רגילה, קצת ישן ומטונף אבל בכל זאת לא מפחיד כל כך.

ליד מאי היה שולחן קטן ומנורה חלשה עליו. מאי הדליקה את המנורה האור היה קלוש, פתאום מאי הבחינה בנוזל אדום שעמדה התוכו (כולנו יודעים במה מדובר(דם):))

מאי באירצון גלוי הרימה את ראשה לאט, ולעיניה נחשפה נעל שחורה, ועוד אחת, שימלה שחורה מעוטרת תחרה, שתי צמות בלונדיניות ורק לאחר מיכן-פנים.

עיניים חצי שקופות ניראו כי מביטות בה, חבל עבה עטף את צווארה של ילדה קטנה חונק אותה ללא רחמים, יד ימינה של הילדה היתה קטועה למחציתה כאשר עצם לבנה מבצבצת לה מתוך חתיכת בשר מבחילה שעטפה אותה. מאי הפנתה את מבטו של רוב לעבר הילדה, ורוב שתק, לא מעז להוציא מילה מפיו.

מאי הבחינה בשארית ידה של הילדה זרוקה מטרים ספורים ממנה, מחזיקה בבובת בד שניראתה בול כמו הילדה שהייתה תלויה מהתיקרה והיה ניתן להבחין שאחת מידיה של הבובה ניתפרה אליה לאחר שנירקעה.

במוחה של מאי החלו לרוץ פלאשבקים מאותו יום בו ילדה "התקיפה" את ביתה משאירה אחרי בובה בדיוק כזאת.

"רוב? ניראה לי שאנחנו נימצאים בבית של ההטרסונים..."

"לפתע הדלת מאחוריהם ניתרקה.

מאי הביטה שוב בילדה התלויה מהתיקרה, זה ניראה כי הילדה בחנה אותה בתשומת לב רבה, לא מפספסת שום פרט.

מאי החזירה את מבטה לרוב, שניסה לפתוח את הדלת אך ללא הצלחה.

היא החזירה את מבטה אל הילדה ששינוי תנוחת ראשה היה ניכר.

"מאי אנחנו בצרות... צרות גדולות, אפילו יותר מידי...."

"רוב זאת אמילי הטרסון.... והיא זזה... רוב מהר יותר!"

שניהם התרחקו מעט מהילדה שייתה בעצם אמילי הטרסון, שהזיזה את ידה לכיוון החבל, פניה היו חסרות הבעה ועיני הזכוכית שלה היו פקוחות לרווחה.

אמילי השתחררה מהחבל ונפלה לריצפה משמיעה צרחה חזקה. אמילי תפסה בידה הקטועה וחיברה אותה למקומה, זמילי קמה על רגליה מתקדמת לכיוונם...

אמילי התחילה לעשות תנועות משונות בידיה, ומאי החלה להחנק, מאי איבדה את הכרתה ואמילי הרפתה מאחיזתה והמשיכה להתקדם על רוב.

בצעדים קטנים ומהירים התקדמה עליו. רוב היה משותק, הוא לא יכל לזוז גם אם רצה בכך.

אמילי שלחה את ידה לצווארו. וטלשה ממנו את שרשרת הצלב שג'יניה נתנה לו. פתאום ג'יניה התפרצה לחדר ותפסה את אמילי שהחלה להתנגד בכל כוחה אך ג'יניה הייתה חזקה מידי.

"קח את מאי ורוץ!" ג'יניה צעקה בעודה מחזיקה בכל כוחה את אחותה הקטנה.

רוב לקח את מאי והחל לרוץ אל הדלת, הוא ירד במדרגות כאשר עצר אותו נער שגילו נע בין 14 ל-15. זה היה טוני הטרסון, טוני חייך, וחיוכו חשף זוג ניבים חדות שהשתוקקו להנעץ בצווארו של רוב.

טוני התקדם לכיוונו, ורוב פסע אחורה, עד שניתקע בקיר לבנים שמנע ממנו להמשיך להתרחק מטוני.

מלמעלה נישמעה צרחה ילדותית.

זאת הייתה אמילי שג'יניה זה עתה קטעה את ידה השניה וסיימה את מלכת הוריה.

ג'יניה החלה לרוץ למטה אך הגיעה באיחור, טוני כבר נעץ את ניביו בצווארו של רוב...

++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

סורי אני יודעת שהפרק קצר אבל הפרק הבאה יהיה יותר ארוך מבטיחה,

אם אהבתם תגיבו.

מתה עליכם!!! 

יש עוד פרק אחד או שניים אני כבר יחליט אז אל תאכזבו ותמשיכו ליקרוא...