הבנתי שזה לא פשוט.
דבר ראשון הבנתי שצריך לתת לאנשים הזדמנות שניה, אלא אם כן זה משהו זוועתי ביותר.
אז כן, שני הרסה לי את החלום.
אבל זה משהו קטן שכבר לא כלכך מעניין אותי. טובנו זה היה חשוב לי
אבל זה היה לפני 4 שנים
וזהו נגמר.
אולי יש סיבה לזה שהיא מתקשרת אליי כל שבוע לשאול אותי אם באלי להפגש איתה?
היא כניראה חבה על זה במשך כל כך הרבה זמן
כי היה לה את הזמן הזה.
דבר שני למדתי שהדברים המזעזעים ביותר הם בגידות.
כל מה שרציתי אז זה לראות את החיוך על הפנים שלך.
להתקבל ולקבל.
כל מה שקיבלתי זה שאמרתי היי וחיבקתי אותך ואחרי זה ראיתי אותך שאתה מחבק מישהי אחרת ויותר מתלהב ממנה.
לשמוע סיפורים מאחרים על דברים שעשית ולא ידעתי עליהם.
לשקר לי בכל פעם מחדש.
ואני עוד חשבתי אולי זה משהו שעובר עליו? זה יעבור לו והוא יחזור לעצמו אני יודעת
אבל לא.
המשכת והמשכת כאילו אין לי רגשות.
וכל זה עשיתי כי אהבתי אותך.
רק קיבלתי סכין בגב, שהדם יורד ויורד וממשיך לנזול בלי הפסקה.
בכל הזמן הזה הרגשתי חצי בנאדם.
בגדת בי 3 פעמים. זה לא משנה מה אתה תגיד
אתה פשוט לא יודע כמה בכיתי.
ובכל פעם חשבתי מה עשיתי לא בסדר.
מה עשיתי לא בסדר?
אני יודעת.
שהמשכתי להיות איתך.
הרגשתי כאילו זה כבר לא אתה.
זאת אני.
וכל הזמן האשמתי את עצמי על מה שאתה עשית.
לאט לאט התפרקתי בתוך עצמי.
בטימטומי ניסיתי להשתנות בשבילך.
רק כדי שתאהב אותי כמו שהיית פעם.
אבל לזה אני לא אסלח.
וכן.
אני לא בוכה
אני נוגעת בפנים שלי והן יבשות.
זה מסמל משהו.
אני לא אוהבת אותך
אני יודעת שלא
כבר כמה זמן.
מאז שאני עם שוסטר אני מרגישה מלאה מחדש.
אני מרגישה בנאדם שלם
אני כל הזמן שמחה
וזה גם אומר משהו.
אני אוהבת אותך אלון
כבר כמה זמן.
יש רק 3 דקות לכתוב אז אני אסיים מהר
אני גם לא חושבת שאני צריכה להתנצל
ואחרי הכל אתה מדבר איתי וגם התגרת בי ולא התנהגת יפה
ואני עוד שתקתי וניסיתי להיות נחמדה
כשזה האמת בכלל לא הגיע לך.
אין דמעות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
