**The story i want to tell**

פרק 40

מייק ישב בחדר האבטחה וצפה בסנדי דרך המצלמות.

 הוא כמעט מעד מכיסאו מרב צחוק.כשהיא  פרצה לחדר בבעתה(פחד) מזויפת,ונפלה מאחורי הספה.

לאחר שסיימה סנדי לחבר את מכשירי ההאזנה,הוא חייך חיוך מרוצה  וקם מכיסאו על מנת להסתלק מהמקום.ענייו של מייק עמדו להתנתק ממסך המחשב וסנדי כבר החלה ללכת לכיוון היציאה,לפתע הבריון שעמד ליד הדלת הרים אותה והחל לשאת  אותה על כתפו לאורך גרם המדרגות.

גופו של מייק הקשיח.הוא בהה במסך המחשב והתיישב חזרה במקומו,ממלמל מתחת לאפו מספר קללות.

הוא החל לרקום תוכנית במוחו.אך הכול התנפץ כשהבריון כבל את סנדי באזיקים.

"שיט" הוא מלמל שוב ושוב.מנסה לחשוב על תוכנית נוספת.ללא שיתוף פעולה מצדה של סנדי.

מוחו היה שומם וריק מכל רעיון.

 הוא התהלך בחדר בעצביו,כשלפתע שמע רחש או קול מהרצפה.

"מה לעזאזל קורה כאן?! מי אתה!" קרא האחראי על האבטחה בקול מטושטש,שעד כה שכב מחוסר הכרה ממהלומתו של מייק.

מייק לא הסס.הוא ניגש אליו ושוב חבט בראשו בעצמה.האיש שכב על הרצפה כמת,ואף אולי היה מת.

הבריון היה כבר בקומה השנייה.מייק ראה כי בכל קומה ישנם לפחות חמישה או שישה שומרים,מה שאומר שאין לו כל סיכוי.

הבריון עלה קומה נוספת.מייק נעמד מתוח מול המסך מתפלל בליבו שיעלה לקומה הרביעית.

זה לא קרה.

הבריון גמר להעלות את גרם המדרגות והחל ללכת לאורך המסדרון הארוך של הקומה השלישית.

מייק הסתובב סביב עצמו בחוסר נחת.

"מה אני יעשה?" שאל את עצמו ללא סוף שוב ושוב.אך התשובה מיאנה לבוא.

הוא ראה שהבריון נכנס לתוך חדר כל שהוא.לאורך המסדרון ניצבו הרבה דלתות.כולן נראו אותו הדבר.כמו כן מייק לא ידע כלל את מיקומו של אותו החדר.הוא שוב חסר אונים.

הוא צפה בבריון נעלם יחד עם סנדי אל תוך החדר,והדלת נסגרת מאחוריהם.

מייק שוב קילל מספר פעמים.לפתע הוא חדל מקללותיו  והתמקד במסך,מאמץ את עיניו.

לפתע החל לקרוא בשמחה "סוס!!סוס!!"

בכניסה לחדר ניצב פסל גדול של סוס העומד על עקביו.וזה היה המידע היחיד שיכול היה להועיל לו..

המצלמות הציגו את הבית בקטעים,וכלל לא היה מובן מה נמצא ליד מה.וכמו כן,לא היו מצלמות בתוך החדרים.

הוא הערים את תיקו על גבו.שולף את האקדח ודורך אותו לפעולה חבל שאין הוראות הגעה במקביל לתצוגה במסך.הרהר לעצמו מייק.

הוא הביט פעם אחרונה במסך,בדלת החדר הלא נודע ויצא מהחדר.

הוא יצא חירשי ככל שיכל.סגר את הדלת מאחוריו ונעמד לרגע במקומו על מנת לבחון את השטח.

כלום לא קרה,כבר טוב.שוב הנהן לעצמו.

הוא החל להתקדם.דרוך לפעולה אך מהוסס.

לפתע מייק עצר במקומו.הדם בעורקיו קפא.מולו,ניצב אחד מהשומרים של הקומה.

זיעה ניגרה ממצחו וליבו דפק בחוזקה.אך כשראה כי השומר גדל הגוף עומד עם גבו אליו,הוא התגנב אליו  שקט כמו המוות ואז הלם במלוא הכוח במפרקתו עם האקדח.

האיש אף לא הספיק להבחין במייק וכבר היה מת.

מייק גרר את הגופה הצידה,מאחורי עציץ גדול  על מנת שלא תתגלה כה מוקדם,והמשיך לרדת במדרגות.

הוא ירד גרם מדרגות אחד,ואז עוד אחד.ליבו מריץ את הדם בגופו ביתר שאת.

לפתע נשמעו קולות.הוא עצר את נשימתו והאזין בדריכות.

"אני חושב שכדאי לך"

"אני מפחד שהפרופסור יזרוק אותי"

"לא יקרה לך כלום.."

"שיט" מלמל מייק כשהבחין בשני הענקים עומדים ומשוחחים ליד המדרגות.הוא התכופף והסתתר מאחורי עץ פיקוס שגדל בתוך כד גדל מימדים.

לפתע מייק כמעט קפץ ממקומו והחל לרקוד משמחה.

"סוס!" הוא קרא במוחו כשהבחין בסוס העומד על עקביו ליד אחת הדלתות בהמשך המסדרון.

הוא היסס לרגע,אך אז צץ במוחו רעיון.הוא לקח את אחד מפסלוני האבן (הקטנים יחסית) שעמדו לאורכי המדרגות.הביט מטה אל הקומה הסמוכה, שם ישב שומר נוסף.מייק הרים את הפסלון והטיח אותו אל השומר.הוא החל לצעוק ולשאוג מכאב.מייק התפלא כיצד לא מת.

"מי עשה את זה!!" רתח מזעם השומר ופניו הפכו לאדומות כעגבנייה בשלה.

שני השומרים ששוחחו פסקו מכך.הם הביטו אחד בשני ואז מיהרו לרדת לקומה ממנה נשמעו הקריאות.

מייק לא פספס את ההזדמנות הנדירה,וניתר ממקומו כמו חץ מקשת אל דלת החדר הקבועה ליד "הסוס".

הוא נאחז בחוזקה באקדחו והחל לפתוח בשקט ובאיטיות את הדלת.הדממה הייתה מקפיאת דם.נשימתו כמעט ונפסקה.הוא ניסה לחשב את מהלך מעשיו העתידניים.

לרגע הוא חש כי יד קפואה נאחזת בליבו ולא מביאה לו לפעום.קרביו התהפכו והוא החוויר כסיד. החדר היה ריק מאיש.

הוא נכנס לחדר וסגר מאחוריו את הדלת כשהוא מנופף בידיו ורגליו בעצבנות ומקלל שקט ככל שיכל.

צ'אק נכנס לחדר ונעל מאחוריו את הדלת.

הוא הטיח את סנדי על המיטה הרחבה שעמדה באמצע החדר.כשהביט על פנייה החיוורות של סנדי הוא פרץ בצחוק רועם.

סנדי שכבה כמוכת ברק ללא ניע.

היא הביטה במבט סתום אל הבריון שעמד והצטחק.

"מה בתוכנית היום?" שאל בעוקצנות.

סנדי בלעה את רוקה ונאבקה עם הדמעות שאיימו לפרוץ מעיניה.

הוא החל לשחרר את עניבתו כשלפתע הטלפון הנייד שלו צלצל.

"אלו!" הוא ענה מתרתח והחל בשיחה תוססת עם משהוא.

את סנדי לא עניין נושא שיחתו.היא ניסתה שוב להגיעה אל מגפיה ולשלוף את האקדח או הסכין המוסתרים שם.

ידיה היו כפותות באזיקים מאחורי גבה.זה בהחלט היקשה עלייה.

היא התאמצה,וכמו כן ניסתה שלא למשוך צומת לב מיותר מצ'אק הבריון.

הוא סבב בחדר הנה והנה צועק על האיש בצדו השני של הקו.

סנדי הרימה את פלג גופה התחתון כלפי מעלה והשחילה את ידיה במורד גבה.

היא הייתה כמעט בסיום המשימה.כשכבר הרגישה בידיה את העור המחוספס של המגף  ונשאר עלייה רק להוציא משם את האקדח.אז לפתע צ'אק נעצר והביט עלייה בתימהון. "מה את מנסה לעשות!"

סנדי חשה כאילו חפץ כבד צנח עלייה וליבה החסיר פעימה.

היא הפכה לחיוורת אף ממקודם.אך כשהתעשתה היא השמיטה את גופה מטה ושכבה ללא ניע.

צ'אק החל לצחוק את צחוקו הטיפשי שעורר בסנדי תעווה נוראית להורגו.גם אם לא הייתה עכשיו במצב הזה.

הוא המשיך בשיחתו בזמן ששחרור את  עניבתו.על פניו חיוך אכזר.

סנדי בלעה את רוקה ולכמה רגעים פסקה נשימתה.

היא החליטה לנסות שוב ומתחה את ידיה ככל שיכלה,אל עבר המגף.לאחר רגע נוסף היא הרגישה את המגע המתכתי של האקדח.נותר עלייה רק להוציא אותו ואז.."ואז מה?" חשבה סנדי והזדעזעה.כי הרי מה יש ביכולתה לעשות עם ידיים מאחורי גבה.

היא החלה למשוך באטיות את האקדח התחוב מתוך המגף,כשלפתע קולו של צ'אק קרע את הריכוז שלה במשימה. היא לא שמה לב מתי סיים את שיחתו.

"מה את עושה!?" שאל בעצבנות.שנייה אחר כך גופו צנח על גופה של סנדי.

נשימתה נעתקה בבת אחת והאוויר נשאב ממנה החוצה.גופה נמעך תחת כובד משקלו.

היא עצמה את ענייה וכיווצה אותן כשהרגישה את ידיו מלטפות את גופה.היא איחלה לעצמה למות באותו הרגע.

לפתע את האוויר פילח קול ניפוץ רועם.טיפות של דם ניתזו על פנייה.

היא פתחה את ענייה בהיסוס וראתה את גופו של צ'אק שוכב חסר חיים ובראשו חור של קליעה.

לרגע היא קפאה במקומה אך אז מיהרה להיחלץ מהגווייה המונחת עלייה.

היא נעמדה על הרצפה.כל גופה רועד בנוסף לאי יציבותה על העקבים הגבוהות שלבשה. ענייה בהו בחרדה על הגופה.לא משום שפחדה מהגווייה.אלה משום שתיארה לעצמה מה היה קורא לולא היה מת.

מייק הסתובב בחדר וכל עצב בגופו רוטט מזעם.הוא תפס את ראשו בחוסר ברירה  והחל למשוך בשערו.כשלפתע שמע צעקות.

הוא פסק את הליכתו ברחבי החדר ועקב אחר מקור הרעש.הצעקות הובילו אותו אל חלון זכוכית שהיה מוסתר עד כה  ע"י ארון ספרים גדול ועתיק.דרך החלון נגלה אליו חלון נוסף  השייך לחדר שהקביל לחדרו. (האחוזה הייתה  בצורת L כך שהוא ראה דרך החלון שבחדרו,את החדר ממול)

הוא חש כאילו אגרוף עוצמתי הלם בבטנו ושאב ממנו את האוויר.הוא ראה את אותו הבריון שנשא את סנדי. מדבר בטלפון בעצבנות.סנדי שכבה על המיטה מבועתת.

הבריון סיים את שיחתו ושוב פנה אל סנדי.

מייק היה לרגע מבולבל והחסיר כל פעולה.לאחר מס' שניות הוא התאושש ושלף במהירות את תת המקלע מתיקו והחל להכינו לפעולה.

הוא מיקם את הנשק מול החלון, מכוון אל ראשו של הבריון.מדויק ככל שיכל.

באותו זמן הבריון כרס עם גופו הענק והשרירי על גופה של סנדי. מייק ריחם על סנדי. יחד עם מחשבה זו הוא הזדרז בפעולתו.

ידיו רעדו כשהוא התכונן ללחוץ על ההדק.הוא פחד לפגוע בסנדי,למרות שהבריון הרבה יותר חשוף הסיכון בהחלט קיים.

נו כבר,תעשה את זה מטומטם.אמר לעצמו מייק.

לאחר עימות קטן עם עצמו הוא לחץ לבסוף על ההדק .

סנדי עדיין עמדה המומה והביטה על הגופה.לאחר שהתעשתה היא סובבה את ראשה  לאחור והביטה מהיכן הגיע הקליע.זכוכיות היו מפוזרות ברחבי החדר.היא הביטה מעבר לחלון.ליבה צהל ושמח כשראתה בחלון ממול את מייק עומד ובידו תת המקלע.

חיוך מאושר התפשט על פנייה והיא נופפה בידיה בשמחה.מייק נופף אליה בחזרה וסימן לה שתפעיל שוב את האוזנייה דרכה תיקשרו.היא עשתה כך,אך גם מייק וגם היא לא שמעו דבר.

"החרא הזה התקלקל" מלמלה סנדי אף שמייק לא שמע אותה.כנראה בגלל שהצ'אק הזה נפל עליו.חשבה.

מייק סימן בידיו שתמתין במקומה והיא הנהנה לעברו באישור.

הוא תחב את נשקו חזרה אל התיק והערים אותו על גבו.

דלת החדר נפתחה בשקט ומייק הציץ מתוך הפתח.השטח היה פנוי.

הוא הלך לאורך המסדרון,משער את מיקום חדרה של סנדי.

לאחר שפנה במסדרון שמאלה הוא ראה פסל של סוס העומד על עקביו ליד אחת הדלתות.

"הפעם זה באמת אתה" מלמל אל הסוס וחייך.

הוא התקרב באיטיות אל הדלת.כשמשך את ידו אל הידית,לפתע חש דבר מה נוגע בו.

הוא סובב את ראשו לאחור וראה את אחד מהשומרים המגודלים של הפרופסור ניצב מולו.

האיש היה עצום בגודלו וצורתו הזכירה למייק הר.הן בגודלו והן במראהו.

"מה אתה עושה כאן?" שאל ההר.

"אה..אני מחפש את אחותי,היא נכנסה לכאן ליפני כמה זמן"

"אה המטומטמת  ההיא אחותך? טוב מצטער בשבילך אך היא כנראה כבר מתה" אמר וגיחך.

מייק לא התלבט.הוא שלף במהירות את הסכין מחגורתו ונעץ אותו בדיוק בליבו של האיש.

עניו התנפחו ופניו החווירו.לאחר שנייה נוספת פגרו כרס על מייק.

מסכנה סנדי.הרהר לעצמו כשאחז בגופה המגודלת ונזכר במה שארעה היום.

הוא הניח באיטיות את הגופה של ההר על הרצפה.לאחר מכן ניגש אל הדלת ומשך בידית. נעול.

הוא הופתע לרגע ואז משך שוב,חזק יותר."אולי זה לא החדר הנכון?" חשב.

מייק החליט לקחת סיכון- למקרה שזה לא החדר הנכון-והקיש על הדלת.שתיקה.

הוא הקיש שוב מספר פעמים,אך דבר לא קרה. על מצחו הופיעו קמטי מחשבה.ליבו החל לפעום במהירות ודאגה התעוררה בתוכו."אולי משהוא נכנס לשם והרג אותה? או שאולי זה באמת חדר אחר.." תהה.

כשהתלבט אם לסגת או לפרוץ את הדלת בכוח,לפתע שמע לחש."מי זה?"

"סנדי זאת את?!" שאל מייק

"כן"

"אז תפתחי כבר!"

נשמע רעש פתיחת המנעול והדלת נפרצה לרווחה.

"מה זה?" שאלה סנדי כשראתה את גופת השומר מוטלת על הרצפה.

"הר" ענה מייק בתמימות.

סנדי גיחכה וללא מילים נוספות שניהם גררו את הגופה אל תוך החדר.

"מה עכשיו?" שאלה לאחר שנעלה את הדלת.

מייק עיקם את פרצופו וענה בכנות "לא יודע.."

"אני לא מופתעת" גיחכה.

כל אחד מהם התיישב באחד מהכיסאות שניצבו בחדר וניסה לרקום תוכנית מילוט.

מייק יצא אל המרפסת הזעירה על מנת לנשום מעט אויר צח.לאחר כדקה הוא פרץ פנימה אל תוך החדר כשכולו נסער."סנדי!ניצלנו!"

היא הביטה לעברו.מחכה שימשיך בדבריו.

הוא סימן לה שתלך בעקבותיו אל המרפסת.שם הצביעה על צינור מתכתי היורד מהגג.

"מה את אומרת על זה?"

"זה בהחלט צינור מאד יפה,אך אני לא מבינה במה זה עוזר לנו?"

"את לא מבינה!"

"לא,אני לא מבינה.הצינור הזה ניגמר בגובה של יותר מארבע מטרים מהקרקע!"

"כשפרצתי לאחוזה,טיפסתי תחילה על חבל ואז כשעליתי לגובה המתאים, המשכתי לטפס על גבי הצינור.החבל מחובר לאחד מהחלונות,הישר מתחת למרפסת הזאת.כך שנוכל לרדת על גבי הצינור,ומשם נמשיך עם החבל עד לקרקע"

סנדי ניגשה אל קצה המרפסת והביטה מטה.מנסה להעריך את המרחק מהקרקע. "מייק.אתה משוגע!"

"אין לנו דרך אחרת"

היא בלעה את רוקה והסירה את מגפי העקב שלה."פעם הבאה אתה תתלבש כך"

"בסדר.אבל הבגדים הללו לא יעלו על השרירים שלי"

סנדי גיחכה.היא חלצה את נעליה והושיטה אותם למייק."תלבש אותם אתה"

הוא פתח את תיק הגב שלו והוציא משם נעלי ספורט."נראה לי שזה יתאים לך"

היא לבשה את נעלי הספורט וחיוך מסופק על פנייה.

הם החלו לטפס במורד הצינור.מייק  ראשון וסנדי בעקבותיו.

"אנחנו נמות.מבטיחה לך" אמרה סנדי כלל לא בנימה מתבדרת.

הצינור המתכתי חרק עם כל תזוזה שהם עשו.היה נראה שעוד רגע ייתלש מהקיר וייפול מטה יחד עם הנמצאים עליו.

לבסוף ירדו מספיק על מנת שיוכלו להגיע אל החבל.

סנדי מתחה את גופה ככל שיכלה.גופה רטט מרב מאמץ  להיאחז בצינור ולתפוס את החבל.

לפתע נשמעה חריקה נוראית.הצינור התנתק מעט מהקיר וסנדי נשארה תלויה בין שמים וארץ.

מייק לא הספיק עוד להגיב.סנדי הייתה משותקת מהבעתה שתקפה אותה בפתאומיות כזו.

גופה נתמלא זיעה והיא החלה להחליק באיטיות מטה.

היא בלעה את רוקה בקול.נאבקת עם עצמה שלא להביט למטה."מיי-ק תעז-ור לי " היא גמגמה.

היא ניסה למתוח את ידו אליה,אך באותה השנייה שוב נשמעו חריקות מחרישות אוזניים.הצינור ניתק עוד קצת מהקיר והשאיר את מייק מרותק למקומו.

לבסוף הצליחה סנדי להגיעה אל החבל.היא נתפסה בו בידיה הרועדות,וברגליה והחלה להזדחל עליו מטה כשנשימותיה מואצות וליבה פועם בעוצמה.

מייק הצליח גם הוא להגיע אל החבל,מבלי שהצינור יקרוס תחת משקלו.

לבסוף הגיעו אל הקרקע מבלי להיפגע.מלבד דופק ליבם המואץ לא השתנה דבר.

הם התנשפו בהקלה וחבקו אחד לשני."עשינו את זה" אמרו בפה אחד וחייכו.

מייק טלטל את החבל עד שנתלש מהחלון והתיל אותו כעת על הגדר שהקיפה את האחוזה.

כשמייק היה כבר בצידה השני של הגדר,וסנדי עמדה על גביה והתכוננה לקפיצה,לפתע נשמעו יריות וקריאות."עצרו אותם!"

סנדי הסתובבה לאחור בבעתה וכמעט שמעדה אל הקרקע.קבוצה של כשבעה בריונים התקרבה אליהם.כל אחד מהם אחוז אקדח.וכל אקדח מכוון אליה.

היא קפצה בזריזות מהחומה וקליעים שורקים ליד אוזנייה.

ברגע שנחתה על הקרקע וכמעט שברה את רגליה,מייק תפס בידה והם החלו לרוץ לכיוון היער בסמוך לאחוזה.

אנשיו הבריונים של הפרופסור העדיפו לעבור דרך השער.כעבור דקה היו כבר בעקבותיהם של סנדי ומייק.אך הם כבר הספיקו להתרחק מרחק ניכר מהם.

"תתפסו אותם,לא משנה מה יקרה!" פקד בעצבנות אחד הבריונים שהיה החשוב מבינם.

"אני לא יכולה לרוץ יותר,מייק.הכאב ברגלי לא פג עוד מהעקבים וגם מהקפיצה מהחומה"

מייק הביט לעברה והנהן.

אנשיו של הבוס החלו להאיץ את ריצתם.הם התקדמו במהירות לעבר מייק וסנדי.מידי פעם שולחים לעברם כמה יריות.

"הם נכנסו אל היער" צעק החשוב מבינם וכינויו 'נד'.

האחרים הנהנו לעברו וצפו בהם נעלמים בין העצים.

"אין להם כל סיכוי" אמר בבטחה אחד מהחבורה.

הם התקדמו במהירות.כשהיו כמעט בתוך היער הם האטו את ריצתם וסקרו במרץ את האזור.

"איפה הם לעזאזל!" צעק נד.

"הם לא יכלו לברוח רחוק מספיק על מנת שלא נראה אותם,אך אנחנו לא רואים אותם!" התעצבן.

אחד מהחבורה היה במקרה חובב טבע.אהבה מיוחדת הייתה לו לציפורים.כל שעות הפנאי שלו בילה בחקר ציפורים וגידולן.הוא סקר את היער בחיפוש אחר ציפורים,לפתע תפס את עינו אחד העצים שבין ענפיו נגלה צבע ירוק בהיר.הוא התמקד באובייקט הבלתי מזוהה בתקווה שזו אולי ציפור נדירה כל שהיא,כשלפתע פגעה בו ההכרה."הם שם!" הוא צעק והצביעה על אותו העץ.

הציפור הנדירה התגלה כחולצתו של מייק.

כל החבורה כיוונו יחדיו את אקדחיהם אל העץ.מייק לא הסס והוא פתח בשורה של יריות מתת המקלע שלו לעברם.הוא צפה בהם קורסים אחד אחר השני על הקרקע.

נד ואדם נוסף מהחבורה,החלו לברוח מהמקום כשראו כי כל עמיתיהם מתים או פצועים.מייק ניסה לפגוע בהם אך לא הצליח.הם נמלטו מהאזור.

נד נשבע לעצמו כי הוא יימצא את שניהם ובמו ידיו יוציא להם את הלב.הוא תהה היכן ראה את הנערה שהייתה ביחד עד מייק,כשלפתע צף ועלה במוחו אירוע שארע לא לפני הרבה זמן בדירה נטושה שהוא עצמו הצית.שם הוא הרג את אמה של סנדי עם גרזן.

סנדי ומייק החלו לרדת באיטיות מהעץ.

"עשינו את זה" מלמלו שניהם בשמחה.

"עכשיו חוזרים לרכב " אמר מייק בהחלטיות.

סנדי הסתמכה על מייק והאמינה כי הוא מכיר את הדרך ויודע מה הוא עושה.

שתיקה שררה בינם.סנדי הלכה בצייתנות אחר מייק,והתעמתה עם עצמה כיצד להודות לו על המעשה שעשה למענה היום.לבסוף היא שברה את השתיקה והחלה בדבריה.

"תודה על מה שעשית למעני היום..בחדר ההוא.."

"בבקשה" ענה וחייך לעברה.

העצים החלו להתדלדל ובמהרה הם יצאו מתוך היער.בקרבת מקום עמד מוסתר בין העצים -רכבם.

מייק פקד על סנדי להמתין במקומה והוא עצמו יצא אל המרחב הפתוח וסקר את השטח.

הוא הסתובב אל סנדי וסימן לה שתבוא בעקבותיו.היא ניתקה את מבטה המהופנט ממייק ומלאה את פקודתו.הם התגנבו במהירות אל הרכב ונכנסו לתוכו.

סנדי הפעילה את המכשיר הגדול אליו נשלחה ונשמרה ההקלטה ממכשירי ההאזנה הזעירים,שהוחבאו בביתו של הפרופסור.

הם האזינו בדריכות להקלטה,בדומה לאנשים המאזינים למנהיגם הרוחני וכל מילתו בעלת משמעות עמוקה.

"על מה הם מדברים?" שאל מייק תמוהה.

"או שזו מן שפה סודית,או שהם באמת משוחחים על  הברדלי  המטומטם הזה שנדרס ע"י רכבת."

לאחר מס' דקות של האזנה,כשעפעפיהם של סנדי ומייק החלו לרטוט וללחום עם השינה.לפתע נושא השיחה שינה כיוון באופן מכריעה.

"היום בשתיים נפגש.במקום הקבועה" הודיעה רשמית קולו של הפרופסור.

"אני אגיד זאת לבוס"

"צ'אן אני רוצה שאתה תהיה הנהג שלי היום,באחד בדיוק אנחנו יוצאים"

"בסדר בוס" ענה קולו הקשוח של צ'אן.

בהמשך ההקלטה לא נשמע דבר.

גם ממכשיר ההאזנה שעל שומר הראש של הפרופסור לא בקע שום קול.

סנדי שיערה שהוא נפל.או שפשוט הוא לא מדבר,מה שפחות הגיוני.

"אז היום באחד הוא ייצא מהאחוזה ביחד עם כל הפמליה שלו.את חושבת שהוא התכוון לאחד בלילה?"

פנייה של סנדי הרצינו.אבל כשראתה את הבעתו המשועשעת של מייק,היא החלה לצחוק.

"אנחנו נהיה מוכנים לכך." אמרה סנדי וחייכה.

הם החליטו על תוכנית.שניהם שוחחו וספחו את המידע למוחם.כשגמרו לרקום את תוכניתם, הכינו את הציוד הנדרש ואז חטפו תנומה קלה.

בדיוק בשעה שמונה בערב,הם קפצו בבת אחת מרעשו המחריד של השעון המעורר.

"מייק מאיפה מצאת את השעון הזה? כמעט קיבלתי לי דום לב!" צעקה סנדי לאחר שהתעשתה.

"הוא היה בבית של אבא שלי.הוא למקרים בהם אסור לאחר." ענה בקול רדום.

"כן בהחלט.הרעש הזה יעיר גם מתים.."

הם תצפתו על האחוזה ממשקפותיהם.היה ניכר כי מתרחש משהוא חשוב.כל אנשיו של הבוס התרוצצו בבית הנה והנה ונרעדים בכל פעם שעיניהם נתקלות בעניו של הפרופסור.

למרות כל המהומה,מכשיר ההאזנה שבק חיים.

סנדי שיערה שחלק מהמהומה הוא מכך שנגלה לפרופסור על ביקורם של סנדי ומייק בביתו.

וההוכחה לכך הייתה השמירה המוגברת.לא ניתן היה לדעת על הגברתה בפנים האחוזה,אך מחוץ לה עמדו שומרים רבים.חלקם עמדו קבועים במקומם,וחלקם סבבו אותה ללא סוף.

לאחר  כחצי שעה הם ראו שלוש גופות מוצאות מתוך האחוזה ונדחסות לתוך תא מטען של מרצדס שחורה ונוצצת מדגם ML550.הרכב נסע מחצר האחוזה ולא נראה יותר באותו היום.

"מעניין מי הרג אותם.." שאל מייק בקול מיתמם.

"כן בהחלט.."  ענתה סנדי מביטה במבט נוקב אל מייק.

מלבד הפרופסור העצבני שנראה מידי פעם מתרוצץ ברחבי האחוזה ופורק את עצביו על כל נפש חיה שהתמזל מזלה להימצא במקום,לא היה דבר חריג.וכך הגיעה השעה 12.בשתיים עשרה וחמישה נראתה תנועה ליד השער של האחוזה.

שני אנשים עטורי חליפות שחורות הוציאו דמות מתוך האחוזה והכניסוה אל  ג'יפ האמר שעמד והמתין בחצר.לרגע היה נראה לסנדי כי הדמות היא ילד קטן.אך אז דחתה מחשבה זו.

בשתיים עשרה וחצי הם עזבו את עמדתם ונסעו אל הכביש בו צריך לעבור הפרופסור.

משני צידי הכביש התפרסו עצים רבים וסמוכים.הם החנו את רכבם קרוב אל הכביש,אך מוסתר היטב ע"י עצים.

השעה שתיים עשרה ארבעים ושמונה.מייק טיפס על צמרת עץ גבוהה וחסון כשעל גבו תלוי תת המקלע ועל חזהו משקפת כבדה.באוזנו הייתה האוזנייה שתקינותה חודשה,ודרכה שניהם תיקשרו.

מייק מיקם עצמו בנוח עד כמה שזה היה אפשרי.סנדי לעומת זאת הסתתרה בתוך צמחייה בצד הכביש.גם היא אחזה בתת מקלעה ודרכה אותו לפעולה.

השעה דקה לאחד.

מייק צפה מצמרת העץ במשקפתו על האחוזה.מרצדס פולמן  S600 שחורה עמדה בחצר האחוזה וכל דלתותיה פתוחות.הפרופסור נכנס אל המושב האחורי ומשני צידיו התיישבו שומרי ראש.עוד אחד התיישב במושב הקדמי,ואדם נוסף ישב במושב הנהג.כל שאר המושבים נשארו מוריקים.

מייק שרק חרישית למראה הרכב.הוא החליט היכן שהוא בירכתי מוחו כי גם עליו להיות פרופסור.

מייק הודיעה לסנדי על כך שהרכב יצא לדרכו.היא נדרכה אף יותר ממקודם.היא נשכה לעיתים את שפתיה בעצבנות וחרקה בשנייה.

מייק החל לספור שניות.ברגע שיגיעה לאפס הם יפתחו ביריות על הרכב.

ליבה של סנדי הלם יותר ויותר מהר עם התקרבות הרכב.אם יחטיאו,זה יעלה להם ביוקר.

"אפס." צעק מייק אל האוזנייה ושניהם החלו במטח יריות על הרכב.

"אני לא מסוגל לירות על הרכב הזה.." מלמל מייק.

סנדי לא ענתה לו בשל התרכזותה במשימה.

היריות פגעו מס' פעמים ברכב והשאירו עליו סימנים.סנדי כיוונה אל הגלגלים אך דבר לו קרה להם. הרכב היה ממוגן ומצויד היטב.

הרכב הגביר את מהירותו וחלף על פניהם של מייק וסנדי.

פנייה של סנדי צנחו מטה והיא יצאה ממחבואה חובטת ובועטת בעצבנות בכל דבר הנמצא סביבה.

מייק ירד בפזיזות מהעץ.הוא קרב אל סנדי ומשכה אל בין העצים.

"יהיה לנו מרדף קטן."

הם נכנסו אל רכבם וכעבור דקה היו בעקבות המרצדס השחורה.

"איך לעזאזל נשיג אותם! לרכב הזה יש לפחות 500 כוח סוס!"

מייק שתק.הוא ראה את המרצדס מתרחק מהם במהירות.הוא לחץ במלוא הכוח על דוושת הגז והמרחק בין הרכבים החל להצטמצם בהדרגתיות.

סנדי פתחה את חלונה.היא הוציאה את פלג גופה העליון מהרכב ובידה תת המקלע.

היא החלה להעריף המוני קליעים על רכב האויב.לאחר זמן מה הזגוגית האחורית התנפצה לרסיסים.מתוך חלון המרצדס יצא גופו של שומר ראשו של הבוס ובידו אקדח מכוון אל סנדי.

הוא החל לירות לעברם.סנדי נכנסה במהירות אל תוך הרכב,מכופפת את ראשה.תחילה הם התחמקו בכך שמייק נהג באי יציבות ובצעה פניות וסטיות חדות.אך אז סנדי צברה כוח והוציאה שוב את גופה מהחלון.היא השעינה את תת המקלע על גג הרכב והחלה לירות על שומר הראש.לאחר כעשר שניות הוא נפל מתוך הרכב והתגלגל חסר חיים על הכביש.

סנדי המשיכה לירות על הרכב שרק הגביר את מהירותו.לפתע משהו נזרק עליהם מהמרצדס ונחת על גג רכבם.סנדי הביטה לרגע על החפץ השחור,בהיסח הדעת היא חבטה בו בחוזקה.הוא נפל על הכביש ולאחר כשנייה התפוצץ ברעש אדיר.

"זו הייתה פצצה?" שאל מייק נחרד.

"כן" ענתה בקור רוח.

לפתע השמשה הקדמית התנפצה.מייק שאג מכאב.

"פגעו בי" סינן.

סנדי הביטה על כתפו וראתה כי דם ניגר ממנה.

"תירי בהם!" פקד עלייה.

סנדי שוב החלה לירות על הרכב.הוא הנמיך את מהירותו.לאחר כחצי דקה אחד מגלגליו התפוצץ.

"יש!" קראה סנדי.

שומר ראש נוסף הוציא את ידו מהחלון והחל לירות בהם מאקדחו.

מייק האיץ את מהירותם.הפער בינן לבין המרצדס הצטמצם באופן מהותי.

סנדי פחדה לירות אל תוך הרכב,כי אסור עלייה להרוג את הפרופסור.

לבסוף הצליחה להרוג את  זה שישב במושב הקדמי.היא כיוונה את נשקה אל הנהג כשלפתע דבר מה התנגש בהם בעוצמה אדירה וגרם למייק לאבד את השליטה.הם כמעט סטו מהכביש.

המרצדס השחורה החלה להתנגש בהם בחוזקה.סנדי כמעט ומעדה מן הרכב.

מייק ניסה להתחמק מרכב האויב,אך זה המשיך לדחוק אותם לצד הכביש..

"למה הם לא יורים עלינו?" שאל  מייק.

"כנראה נגמר להם הכדורים." ענתה סנדי בספק.

היא שוב הוציאה את גופה מתוך החלון וירתה לעבר הנהג.שערה עף ברוח ונפל על פנייה.היא מחתה אותו במהירות אך אז צמיג נוסף התפוצץ.רכבם החל להאט בפתאומיות.

"שיט!" צעקה סנדי.

פנייה הפכו לאדומות והיא פתחה בשורה של יריות אל נהג המרצדס.

הורידים בזרועותיה בלטו בלא בושה.ענייה הצטמצמו לכדי שני חריצים.היא חרקה בשיניה מתוך זעמה ומאמצה.ענייה היו אדומות ושערה התפרעה ברוח שהכתה בחוזקה בפניה.

היא לחצה על ההדק.בריכוז רב.זה היה הקליעה האחרון.היא עצרה את נשימתה,מצפה לראות את נהג המרצדס שרוע על ההגה ללא נשמת חיים.

המרצדס המשיכה לנסועה.

סנדי הורידה את תת המקלע בכניעה.והביטה על המרצדס בחלחלה ובאבדן תקווה.המחשבה היחידה שצפה במוחה הייתה להשמיט את גופה מטה ולתת לו להתגלגל על הכביש עד שהמוות ייקח את נשמתה.

 לפתע המרצדס סטתה מהכביש,מהירותה הופחתה והנהג נישען על ההגה חסר נשמת חיים.

המרצדס נתקעה בעוצמה אדירה בעצים שעמדו בצידי הכביש,ונעצרה בפתאומיות.

רכבם החבוט של סנדי עצר בצד הכביש.סנדי ומייק יצאו ממנו לא מאמינים למראה עיניהם.

מביטים בנעשה בערפול חושים וחיוך מתקתק.

נשקיהם כוונו אל המרצדס(למראה מאיים.כיוון שכדוריהם התרוקנו)למרות שלא האמינו למראה עיניהם.

שומר הראש פרץ החוצה מתוך הרכב וניסה להימלט אל היער.מייק לא השתהה והחל לרוץ בעקבותיו.הוא הכה בו עם האקדח ושומר הראש קרס אל הקרקע.

מייק התקרב אל המרצדס והוציא מבין המושבים את הפרופסור הנחרד,שנדחק ביניהם כמה שיכל.

הוא אחז בחוזקה בפרופסור וצעק לסנדי."עשינו את זה!"

סנדי חייכה אליו ואז הביטה בעצבות על רכבם החבוט וחסר התועלת."נראה לי שנלך ברגל."

חיוכו של מייק נמוג במהירות.הוא הביט על רכבם ופניו קדרו.

"תפתחי את תא המטען של המרצדס." פקד על סנדי.

סנדי פתחה אותו בצייתנות.

בתא מטען נח גלגל החלפה.הם המירו את הגלגל הניזוק בגלגל החדש ונכנסו אל רכב המרצדס.

מייק אחז בחוזקה בפרופסור הכבול בחבלים בידיו ורגליו.וסנדי נהגה.

"תמיד רציתי כזה רכב." אמרה סנדי בשמחה.

"הוא עולה בטח מעל מיליון.ביחד עם כל המיגון הזה." ענה מייק ועל פניו ארשת חכמה.

לפתע הטלפון הנייד של מייק צלצל.

"מייק!? למה הטלפון הנייד אצלך! הם יכולים לאתר אותנו לפיו!"

מייק נראה מבוהל.הוא בעצמו שכח ממנו.על הצג הופיעה "אין מספרים".

"המספר חסוי." מלמל מייק.מבוהל מעט.

סנדי הצמידה את הטלפון לאוזנה וענתה.

"אלו."

ברגע שענתה,באוזניה נשמע קול בכי של ילד.היא האזינה לבכי.לאחר כחמש שניות היא כמעט סטתה מהכביש.ראשה הסתחרר במהירות והדם בעורקיה קפא.קור התפשט בכל גופה,אך פנייה בערו. היא נשמה עמוק וניסתה להילחם באימה הגואה בה. הבכי,היבבות וקריאות העזרה שבקעו מתוך הטלפון,היו שייכים לאחותה הקטנה.

הילדה הקטנה השתנקה באימה לתוך הטלפון,שואלת על חנינה משוביה.ובוכה מכי מר וקורע לב.

 מקווה שאהבתם!! אם משהוא קרא....